לטל מור.בהערכה כנה וביריות סגולות

ביום ההולדת ה 21 שלי אמא שלי קנתה לי את המתנה הכי מוזרה שקנו
לי אי פעם. בעצם זו המתנה הכי מוזרה שמישהו קנה למישהו אחר [או
לעצמו] בכל הימי הולדת אי פעם.
הרי היא יכלה לקנות לי הרבה דברים שאין ליבי. כמו טוב לב או
רגשות אשם או סתם טלויזיה חדשה לחדר. אבל היא בחרה לקנות לי את
השעון המוזר הזה , לא סתם שעון - שעון ביולוגי!!
הרי כבר שנים שהיא מעירה לי שאני מעופף וחסר אחריות ושאני אשכח
את הראש שלי איפהשהו יום אחד ואז זה יהיה נורא חבל.
אני טענתי שהיא יכלה להסתפק ברצועה לחבר ת'ראש או במכשיר נגד
מעופפות טבעית אבל ציניות לא עזרה לי - שעון ביולוגי הוא מנת
חלקי החדשה החל מהיום!
מבחינה עקרונית השעון אמור להחליף את השעון הביולוגי שקיים
[אצלי זה אמור להיות קיים] במוח של כל אחד מאיתנו.

האמת שבהתחלה חיבבתי את השעון. הוא היה אפור כזה עם רצועה
שחורה והי לו כמה פונקציות מגניבות. היה בו אור ירוק שזוהר
בדיסקוטקים ושעון שמראה את השעה בלונדון ובפאריס.
אבל הכי חמוד היה האיש. איש דיגיטלי קטן כזה שבכל פעם שלוחצים
על כפתור צדדי הוא מתחיל לרוץ עד שנתקע בקיר ונמעך אימים.
כל פעם נמעך מחדש. רחמתי עליו , על האיש שלי , עם התפקיד שמצא
לעצמו בחיים הדיגיטלים האלה. לא מספיק שהוא תקוע בתוך שעון הוא
גם נמעך על הקיר איזה 12 פעם ביום. החלטתי גם לתת לו שם כדי
שתיהיה לו איזו שהיא זהות. קראתי לו מורטל.

השעון הביולוגי הגיע בתוך אריזה יפה מכסף מעוטרת בתבליט זהב
על המכסה. כך שבכל פעם שרציתי להוריד את השעון יכולתי להפקיד
אותו שם ולא לדאוג שהוא ילך לאיבוד.
אבל אני לא הורדתי אותו מהיד , כי חשבתי שלאיש הדיגיטלי תהיה
בעאסה ממש רצינית - גם בתוך שעון וגם בתוך קופסא - ולשים אותו
ככה סתם במקום אחר זה יהיה חוסר אחריות ומסוכן , כי קנו לי
אותו על מנת שיזכיר לי דברים ואם הוא לא יהיה עלי אז
אני...אשכח אותו!!
ביום ההולדת 21 שלי אמא קנתה לי שעון ביולוגי שבהתחלה היה מאוד
נחמד אך עם הזמן הפך למטרד בלתי נסבל.
הוא צלצל בבוקר כדי להעיר אותי. בצהריים כדי להזכיר לי להוריד
את הכלב ולאכול. בערב הזכיר לי להתקלח וחוץ מעיקרים אלה הוא
צלצל עוד 240 פעם ביום: שאני לא אשכח לנעול את הדלת. לכבות את
הדוד. להאכיל את הדגים ועוד כל מיני שטויות שאני שוכח.
כל פעם שהוא צלצל קפצתי בבהלה וניסיתי לזכור מה עכשיו. ובגלל
שהוא כל כך דייק  התחלתי לבלבל דברים וסדר כרונולוגי של
פעולות.
מרחתי גבינה על הטלפון. התקשרתי מהדוד. קמתי בלילה. הלכתי לשון
שנ"צ בערב. שתיתי דלק. מיליתי באוטו קולה ובקיצור , חיי הפכו
לאנדרלמוסיה אחת גדולה. מה שהתחיל להימאס עלי.....
יום אחד לחצתי על הכפתור של מורטל. שכבר די התעייף מלרוץ
ולהימעך. הוא בקושי זז ונראה בהיר כזה ובכלל לא דיגיטלי. שנייה
לפני שהוא נמעך על הקיר הזזתי לו אותו והוא נפלט החוצה
מהשעון.
לשתי שניות מורטל לא הבין כל כך במה מדובר , רגע אחד אתה רץ
בתוך קלסטפוביה של גלגלים קטנים ושבבים ורגע אחד אתה חופשי.
אבל מורטל לא התבלבל יותר מידי. הוא העיף עלי מבט של 'תודה
גבר' ואץ לו...השעה בלונדון הייתה 7 בבוקר כשהכנסתי את השעון
שלי לאריזתו המהודרת וכיסיתי במכסה.