' והוא רכב לעבר השקיעה, ושקע יחד איתה.' הסוף. כך ניגמר
הסיפור שאימא סיימה לספר לי לפני דקות אחדות ואני עדיין לא
עצמתי עיניים. אני עדיין חושבת על הדמות העיקרית בסיפור, למרות
שכרגיל, היא היתה משעממת בעיני. חשבתי לעצמי שאם היה לדמות קצת
רקע כמו לשאר הדמויות הפועלות בסיפור, היא היתה יותר מעניינת.
נזכרתי בתמונה השלישית בדף החמישי מימין, שבה הראו את הגיבור
הראשי וכמה מבני הכפר בגדול... תמיד שאמא קוראת לי את הסיפור
הזה אני מתעכבת על התמונה הזו הרבה הרבה זמן. אני אוהבת להסתכל
על הלבוש המושלם של הדמות הראשית ועד כמה שהוא מטופח לעומת כל
יתר דמויות הרקע הבלויות והישנות- אנשי הכפר. אני תמיד חושבת
איך הצייר ישב וחשב (ממש קשה לדעת מה לצייר לדמויות הכל כך
מקוריות) והתאים לכל דמות לפי הרקע שלה- חולצה ומכנס, נעליים
וכובע, חגורה ו... גרביים. משום מה בכל האגדות הדמויות לא
מחליפות את הגרביים, במקרה הטוב שיש להם גרביים. ברוב התמונות
יש את אותן הגרביים. זה כאילו הציירים משאילים לשאר הדמויות את
הגרביים של הדמויות מהסיפור הקודם. אני חושבת שאם היו מגוונים
בגרביים זה היה מוסיף המון לרקע עצמו ולדמויות בכלל. וחוץ מזה
בארץ האגדות, הכל דמיוני אז למה לא גם הגרביים? אפילו בסיפורים
של פעם- אתם חושבים שהיה להם ממש זמן ומספיק בד לגרביים
תואמות?
שחושבים על זה הגרביים הכי ססגוניות שראיתי בעולם האגדות הן של
המכשפה מהקוסם מארץ עוץ, ושאומרים לי "גרביים מארץ האגדות" (לא
שזה קורה הרבה ) אני ישר חושבת עליה, איך נפל עליה הבית
ודורותי לקחה לה את הנעליים, לא לפני שהיא תקעה בה מבט עמוק
ובגרביים שלה. למה היא תקעה מבט בגרביים שלה? בגלל שהן היו
מפוספסות למי שלא זוכר! אדום ולבן, ולמה לדורותי לא יכלו לתת
גם גרביים ססגוניות? הרי כל הסיפור זה להקיש בנעליים ולומר
'אין מקום כמו הבית...' ותאמינו לי שהיה נחמד אם היינו רואים
קצת צבע בשביל  הצהוב.!
חוץ מזה אני אישית אהבתי את הדמות של נושא הכלים, מריזוטו,
שהקריב את עצמו למען הגיבור בסיפור של אמא, לו לא היו גרביים,
אבל בכל זאת הוא היה מיוחד, כמובן, הגיבור נישאר בחיים ונעלם
עם השקיעה.