אלכסנדר שטורמן היה חרט כרסם רב אומן, בעל ידי זהב, לא היה חלק
שיצא מידיו פחות ממושלם.
לא "מייצרים מאייסטרים" כמוהו יותר בארצנו. לראותו עובד ליד
המכונות, "מוריד" מידות, מרוכז בשנתות הגלגלות, בוחן במבט חודר
את הסכיני חריטה והכרסום, מעביר אצבע בעדינות על הלהב לבדוק את
החדות,
משחיז מקדח בתנועות זורמות כמו גלי ים רגוע, מלטף את התוף אחרי
הידוק החלק, מביט על השבבים הניתזים, כמו כוכבי שביט, זוהרים
ובוהקים...
כן, אלכסנדר אהב את עבודתו אהבה רבה, כמו אישה הייתה זו
עבורו...

אלכסנדר שטורמן היה כל כך ביישן שפחד לפנות לפחות, אפילו ולו
פעם אחת, אלי בבקשת העלאת שכר.
כל שנה הייתי בא עליו מיזמתי ושואל: "אלכס, נו? כמה אתה רוצה
לקבל תוספת השנה?"
כמה שתיתן, תיתן,  הכל בידי אלוהים. כן אלכסנדר שטורמן היה בן
לניצולי שואה ושומר מסורת. אמונתם רק התחזקה מאז, במיוחד כאשר
עלו לארץ. יד אלוה הייתה זו אשר גרמה ליהודי התפוצות לבוא
ארצה
והשואה היא המאיץ האחרון לכך, אלוהינו הקריב 6 מיליון מבני עמו
הנבחר כדי שיבנו לו את בית מקדש שלישי. ממש כמו בשח מט, להקריב
כלי, כדי להמשיך הלאה לניצחון.

אלכסנדר שטורמן, בן ה 30  לא ידע אישה מימיו. זאת גיליתי
כשנסענו לגרמניה לקלוט מכונות חדשות.

בלובי המלון שבו שהינו, על כורסאות העור התמקמו נערות יפות
בצבעים שונים, כל אחת יפה בייחודיות אופיינית משל עצמה. אחרי
כמה בירות בלובי אלכסנדר הרגיש נינוח יותר בשיחתו איתי, כיון
שאני אחד שלא שותה היה לי קל להבחין שחל בבחור שינוי, ביישנותו
מעט פגה, לשונו השתחררה וחיוכו נעשה ממזרי יותר.
כדרך הלצה "זרקתי" לו, "סאשה, מה אתה אומר? היה מתאים לך איזו
שחומה מהלובי?"

"שחומה?, לובי?"

עיניו היו מלאות הפתעה וסימני שאלה, אני מצדי גם הופתעתי מעט
מתגובתו, אבל הסקרנות גברה עלי
ושאלתיו:
"אל תגיד לי שאתה לא מבין במה מדובר?"
"האמת, אני חושב שמבין אבל לא בטוח"
"הרי אתה לא נשוי", אמרתי, מה אכפת לך לבלות עם גברת בעלת
מקצוע בדיוק כמו שאתה "מייסטר", גם היא "מייסטרית" "צחקתי
לעברו.
לפתע מבטו כבה, ראשו הופשל מטה.
"סאשה" צחקתי, "מה קרה, לא רוצה קצת לזיין? הכל עלי, יעלה כמה
שיעלה, זה חלק מהבונוס השנתי שלך.
לא מכיסך, אני משלם"

"אבל יש בעיה, "בוס", חייך בסוף חזרה, אלכס. אני לא יודע מה
לעשות.

????????????????????????

"לא הייתי עם אישה אף פעם, רק קצת גיפופים נשיקות, לא יותר.

?????????????????????

אתה לא מאמין לי? אז תשמע,
הייתה לי חברה בגיל 22, אחרי הצבא, עמדנו להתחתן, לא שכבנו
לפני זה, דתיים, מבין?
אבל אז גילו הוריה שאנחנו צאצאים של הסובוטניקים (נוצרים שומרי
שבת) ומעולם משפחתי לא התגיירה רשמית. הכל בוטל, בושה רבה פשטה
בנו, עברנו עיר, הרגשתי אשם בכל, הרי לולא רציתי להתחתן עמה
הכל לא היה נחשף. הסתגרתי בעולמי, עבודתי במפעלך היא כל עולמי
כרגע, שכרתי דירה לבד, רחוק מהורי
שמונה שנים כבר אני אצלך, כימי התענית שלי. גזרתי על עצמי
פרישות.

הייתי המום.

זאת הסיבה שלך לא להתקשר לנשים כי אתה סובוטניק? ובכלל לשעבר,
הרי דורות משפחתך מקיימת את המצוות, מה אכפת לך לאנשי הדת ה
"בורים" שלנו, רודפי הבצע והשלמונים

אתה הולך עכשיו "לזיין" ולא מעניין אותי מה קורה.

אבל... אבל... אבל...

אין אבל, אם אתה מתבייש! אני בא איתך!...

"בוס"... "היי בוס, לאאאאאאאאאאאא, לא צריך"

אני לא הבוס שלך ברגע זה, אני חברך מרגע זה...


ניגשתי ללא שאלות מיותרות לנערה שחומה בצבע מוקה, עבורי,
בלונדינית מהממת עבור סאשה שלנו.

סגרתי מחיר, אחרי מו"מ קצר. קראתי לאלכס, הוא התקדם לעברי
בצעדי "עולה הגרדום"...
הלו, סאשה!!! צעקתי לעברו לאורך כל הלובי, אתה לא הולך לכסא
החשמלי, או שאולי בעצם כן???
וצחקתי במלא הפה.
אלכס החזיר חיוך מבויש ואפילו מריר.
אתה מביט עלי ועושה בדיוק כמוני, כמו בצבא "חכה את המפקד".

לא אפרט יותר מדי איך עלינו במעלית, את השתיקות, המבוכה, גם
שלי מעט, הרי לא כל יום המעביד הולך לאורגיה עם עובדו, אבל
כטוב ליבו במשקה ולבי באווירה משוחררת, הכל היה מותר.

במעלית שואל אותי שוב אלכס: "אבל מה אני עושה?"
עניתי: "לחרוט ולכרסם אתה יודע? תעשה כאילו אתה במפעל עובד"
בעקבות הערתי זו, עיניו נצצו בזוהר של ארכימדס שגילה את החוק
שלו בפני המלך, רק חסר היה שיצעק "אאוריקה!!!" וירוץ עירום
בלובי

נכנסנו לחדר שלי, ארבעתנו, אני חובק את השחומה שלי, אלכס
מאחורי הבלונדינית, נועל את הדלת.

הבטתי באלכס, הוא הביט בי, הנערות היו כמו פסלים, לא ידעו
בדיוק מי נגד מי, הן הרגישו שמשהו שונה קורה כאן, כי הרי לא
ניגשנו ישר ל"עבודה".
הן רצו להתפשט, עצרתי בעדן בתנועת יד מרומזת, לקחתי והצמדתי
אלי את השחומה, התחלתי להרים את חולצתה בעדינות, אלכס לא פיגר
אחרי ועשה כך לבלונדינית.
התחלתי לנשק את צוואר הנערה ואמרתי לאלכס, אנחנו "מורידים
מידות" עכשיו.
ניצוץ הבנה פשט במבטו, הוא התחיל בעדינות להפשיט את הזונה,
כאילו שהוא אוחז בידו את מוט הפלדה
ומכין אותו לחריטה. בעדינות כאילו הוא מנגב אותו מהלכלוך, הוא
התחיל ללטף את הנערה, לפרום את חזיתה בזהירות, פן יפגע
באבזמים, המשיך בליטוף אבריה כאילו מודד בקליבר את הקוטר,
כאילו המיקרומטר
חובק את הפח.
במבט עיני רמזתי לו שהכל תקין ושימשיך, הוא החזיר לי מבט של מה
הלאה?
לחשתי לו, "תדפון (דפינה, אחיזה) את הבלוק לשולחן העבודה",
אלכס לקח בזהירות מרבית את האישה והשכיבה על המיטה, עכשיו כך
סכין ו"תוריד את שכבת התחמוצת" לפני שאתה ממשיך לחרוט, אלכס
התחיל להפשיט את האישה לאט לאט, בתנועות אומן הוא החליק את
מכנסיה, את תחתוניה, איברו היה זקור כ"מקדח וידיה", מה הלאה?
"בוס"? שאל, הייתי די להוט במעשי שלי, אבל הייתי גם מרוכז
במעשי אלכס,
"מה אתה עושה לפני שאתה קודח", שאלתי?
"אני עם המדגש עושה סימן למיקום החור", ענה
"יפה, קח את ה"מדגש" שלך, סמן את המקום שבו אתה רוצה לקדוח"
השבתי.
"אבל אני רוצה לקדוח בכל מקום"
"אז תסמן את כל הנקודות"
אלכס לקח את איברו והתחיל ל"סמן" היכן שהוא רוצה לקדוח, הרבה
מקום לא נישאר על גוף הנערה.
מכל מקום, איברו גם סימן את פניה, עבור הזונה זה היה הרמז
למציצה, היא לקחה מיד את ה"מקדח" של אלכס לפיה, וזה היה מספיק,
הוא התחיל להתפתל בתאווה ותוך שניות מילא את פיה בזרעו...

זעקת תאווה מאופקת נשמעה מפיו, מבוכה רבה פשטה בפניו...

הוא נישאר לעמוד מעל הזונה, בודק את הנוזלים שיוצאים מפיה.
לפתע היא ניערה את אלכס מעליה, ניגבה את פניה ושפתיה ורצתה
להתלבש, רמזתי לה שהיא תישאר עוד, כסף לא בעיה.

"מה עכשיו", שאל אלכס.
"עכשיו עוד סיבוב", השבתי
"אבל, גמרתי"
"נו אז מה, שכב בשקט על הגב"
ואת, פניתי לזונה הבלונדינית, תתחילי לטפל בו כמו שאת מבינה
"וגם את", אמרתי לשחומה...

התיישבתי לי בפינת החדר, מביט על ה"מלאכה המתרחשת במפעל של
אלכס"
ערבוב הגופות, הגניחות, הזעקות, יד שחומה על רגל לבנה, ישבן
לבן על בטן שחומה, חריקת המיטה תחת המשקל המשולש, יש לומר
שהחרט כרסם שלי, הבין די מהר את מהות הפעילות... עמעמתי את
האורות, ישבתי מהופנט, מביט על היופי של המעשה, אלכס השקיע את
כל אהבתו ב"כירסום וחריטה" של הנשים... תנועותיהם המושלמות
גרמו לי לשכוח לגמרי שזה אלכס העובד המסור, שכחתי שאלו הן
הזונות של בית המלון, שכחתי למה אני בכלל כאן...

זה נמשך ונמשך, אני כלל לא התקרבתי, לא רציתי לקלקל את האירוע
המוזר הזה...

אחרי זמן מה, כמה לא ידעתי ולא עניין אותי, נשכבו שלושתם במיטה
הזוגית שלי, הנערות מחבקות את אלכס מימין ומשמאל, נרדמו כמו
תינוקות, בהביטי בהם התחוור לי שפני הנערות ממש צעירים ואלכס
גם בחור יפה תואר, ניגשתי למכנסיו של אלכס, מצאתי את מפתחות
חדרו, הלכתי לשם לישון...

התעוררתי בבוקר מהניעור של סאשה, קום, קום, הבחורות הלכו,
השאירו לי מכתב...
בהיתי בו כלא מבין
"איזה מכתב?"
"מכתב ברוסית", הבחורה הבלונדינית דוברת רוסית, היא כתבה לי:
"לילה כזה של אהבה אני לא אשכח כל חיי, אני לא יודעת מי אתה
ולא רוצה גם, אני רוצה שתישאר בזיכרוני לעולמי עד כמעשה האהבה
השמימי, לא רוצה את כספך, כלום. אני זאת שצריכה להודות לך על
הלילה הנפלא שהענקת לי, פיסת אושר בחיי העלובים, כאן בגרמניה,
שלך סאשה"

"אתה מבין, בוס? לבחורה קוראים גם אלכסנדרה, ממש שמה כשמי
הוא!"

"כן", עניתי", "בוא ניגש לחברת המכונות, יום ארוך לפנינו"

כל כך קינאתי באלכס שגרם לזונה להיות כה מרוגשת...

כל מה שנגע בו, סאשה שלנו, היה מתמסר לידיו, מתכת, אישה,
הכל... מתת אלוה היה מגע ידו...


הנוסע השמיני