[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








מוקדש לליאת, טילה, שגרמה לי לכתוב שוב.

12/03/01

כולם אומרים שהם יזכרו את ה"ראשונים" שלהם עד למותם. אני מדבר
על הפגישה הראשונה, הנשיקה הראשונה, הזיון הראשון, האהבה
הראשונה או מה שזה לא יהיה.
זה די מטומטם לדעתי, כי אחרי הכל, בסופו של דבר, מה הדבר היחיד
שזוכרים במותנו? אמנם אני לא מדבר מניסיון, אבל זה ניחוש
מבוסס. הרי לא נזכר בברכה, הילדה מכיתה ב' שמשכנו לה בצמות, או
בצילי הבחורה הראשונה שפגשנו ביום שישי והלכנו לסרט. גם לא
נרצה לזכור את הפעם שחטפנו מכות, סתם כי אמרנו משהו נכון, בזמן
הנכון, במקום הנכון, לאיש הלא-נכון, נכון? או אפילו את הפעם
הראשונה שהילד, צחי, אמר: אבא, אני אוהב אותך! וגם לא את הפעם
שהקופאית רשמה 3 חלב במקום 4, והלכנו הביתה עם רווח של 4.50.
רגע, אבל מה אם אני רוצה להיזכר בפעם הראשונה שגילי, בחירת
ליבי אמרה אני אוהבת אותך? או את הפעם הראשונה, כשהושעתי את
נילי מבתוליה? אז זהו, שלא. אז, כשאתם עומדים למות, מלאו
ריאותיכם באויר צח מירושלים או מהגליל, או מכל מקום בארצנו
הנהדרת, כי הדבר היחיד שאדם מת זוכר זאת נשימתו האחרונה.

ותחשבו על זה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
האהבה היא
מחלת-רוח קשה.


תרומה לבמה




בבמה מאז 10/1/02 10:37
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
היי חגי

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה