אפשר להתאהב בגלל חיוך?
או שזה נקרא להתאהב בחיוך, פשוט...
שנה שלמה ראיתי אותך מקפצת, מחייכת,
מלאת ביטחון ורוח שטות.
בדיוק ההפך ממני.
נדהמתי, נשבתי.
אחרי שנה שלמה כנראה והתאהבתי בך.
יפה ואת. יפה ואת בכל זאת
הסכמת לדבר איתי, לאכול איתי, אפילו לצאת איתי.
מבחינתי כנראה שלא התחברנו
האמת היא שחשבתי שתשלימי אותי.
אבל בכל פעם שהיית איתי לא חייכת, לא הרבה לפחות.
לא קפצת, לא הראת ביטחון.
ביטחון.
החיוך שלך נתן לי ביטחון, אולי אני הורדתי לך אותו, אולי את
שניהם.
הבעיה הייתה שנראה לי שגם את התאהבת,
היה לך את המבט, זה שלי יש כשאני מתאהב...
היית רצינית איתי, דיברת איתי רק על הצרות שלך.
זה התפקיד שלי!
להיות רציני, לזרוק איזו הברקה, להצחיק אותך ולחזור לדבר על
החיים.
כזה אני, ושני מקבילים לא יפגשו ...

יפה ואת. יפה ואת לא איתי, לא יותר, לא עכשיו.
החיוך מההתחלה כבר לא היה איתי..

[חוץ מכשירד גשם - והסטירה שבזה...]