ואז בנאדם אחד בודד המציא את אלוהים.
האדם הזה לא היה דתי במיוחד וגם לא היו לו שום אמונות טפלות.
הוא לא היה חולה נפש או מזוכיסט ולא הייתה לו שום סטייה משום
סוג.
הוא פשוט היה בודד.
אני לא ממש יודע את כל הסיפור אבל זה נראה לי די ברור שהאיש
הזה היה כנראה די יתום וגם לא הייתה לו אהבה.
העולם נראה לו די מיותר והחיים שלו נראו לו חסרי משמעות.
הוא היה כלכלך בודד ואומלל עד שהוא היה צריך להמציא אלוהים.
לא רק אלוהים הוא המציא, הוא גם המציא תורה וחוקים וכל מיני
כללים. האבא של אלוהים מצא דמות אב אוהבת וגם אישה תומכת ואיפה
שהוא שם גם התגלתה לו משמעות החיים.
האדם הזה כבר מת מזמן אבל אלוהים עדיין חי ונושם.
אלוהים לא רק חי, הוא גם מלך העולם ונראה כאילו הוא לעולם לא
ילך.
עכשיו יש לנו בערך מאתיים דתות שונות ומליון חוקים מכל סוג.
בפינת רחוב בהודו אפשר למצוא עשרים משמעויות לחיים (לפחות)
ובארצות הברית יש אלוהים על הדולר. יש פנאטים שמגינים על
האלוהים שלהם בקנאות מטורפת ויש אפילו דת אחת שהולידה לו בן.
כל יום קם אחד שקיבל נבואה וכל יומיים יש הוכחה מדעית שאלוהים
קיים.
יש נביאים ויש מאמינים, כוחות קסומים, משיחים, ואפילו שטן.
תאמינו או לא, אי אפשר להתווכח על זה שלאלוהים יש כוח.
כל זה מאיש אחד.
כל הקטע הזה על אלוהים לא נאמר סתם. אין לי משהו אישי נגד (או
בעד) אלוהים, תאמינו מה שאתם רוצים להאמין, אני רק רציתי
להדגיש קטע אחד:
האדם ברא את אלוהים, לא בגלל שהוא רצה אותו, או האמין בו. האדם
ברא את אלוהים פשוט בגלל שהוא היה בודד.
תראו מה זה כוחה של בדידות.
אמונות, כללים, חוקים, מצוות, מאמינים, פנאטים, חילונים,
דתיים, אלוהים אחד גדול ואפילו משמעות לחיים.
כל זה מבדידות.
תארו לכם מה אהבה יכולה לעשות?