נייר סיגריות חצי שרוף.
ריח חצי מתוק חצי חם משאריות שמתגלגלות על הריצפה.
ניצוץ שנכבה מליטוף שלולית.
עשן. חוט עשן מתקפל.

לקופידון ממזמן קיצצו את הכנפיים
בשביל שייחשב לסוג גזעי.
נוסחת האהבה נכתבה על גבי נייר טואלט שנמצא כבר שבועיים בראש
מצעד הפזמונים.
ואנחנו עולים באוסף מדרגות כחול ואין סופי,
מדרגה אחת בכל צעד.

זה הסיבוב המעוקל הזה שכולם נופלים בו

מחוברת לאינפוזיה שמזרימה אליי אלקטרונים של אהבה מקולקלים.
הוא שחכ להדפיס עליהם תאריך אחרון לשימוש.

ובסוף אתה יושב שם,
במלוא גבריותך הזכרית שמסרבת לדעת.
מנגן לך את לד זפלין, על הגיטרה שקנית לפני חודשיים.
ואני בורחת.
אני נרדמת.
אני שם.