מין אחר

אדם מת מהלך.
אנושות מתה מהלכת.
רחובות העיר אפרוריים, ומתים, לא כפי שהיו פעם.

לפני שנה הייתי הולך בעיר מלא מרץ. מסתכל על האנשים בחיוך,
יודע שזהו מקומי וזהו עולמי. הכל היה כיף, שונה, חדש מיום
ליום. עוצר בפיצוציה קונה לי איזה וואפלה. מתחיל עם איזו
שחורדינית. מדבר עם חברים או סתם הולך לטייל בעיר.

אהבתי לטייל בעיר. לחפש את המקומות העמוקים ביותר שיש. לרדת
ולהסתכל עליהם. זה היה הפאטיש שלי.
והיו כל מיני מקומות כאלו. זכור לי שמצאתי ברחוב בוגרשוב חניה
של ביית פרטי שירדה יותר מעשרים מטר חשוכים ואפלוליים מטה מטה.
ירדתי עם המסלול המתעקל עד שהגעתי לקצה. הרגשתי את החום של
האדמה, את הכח שלה שם. ישבתי וחייכתי. הייתי מלא חיים.
יצאת מהחנייה, חייכתי באושר לסביבה. ובדיוק בצד השני של הרחוב,
ליד בית הכנסת הישן, עברה בחורה נאה מתחת לעלי העץ. נעתי אליה,
קצת בשרמנטיות, קצת בסאטלניות, כמו תל אביבי טוב. התחלתי איתה,
הייתה יופי של שיחה. היה לה עניים מקסימות וגוף פיצוץ. אבל
מהון להון לא יצא כלום.
יום אחר, טיילתי לי בדיזינגוף, בדיוק חפרו שם בור ענק לקראת
בניין עצום ועתידי. שם ליד פרישמן. ראיתי אותו ונדלקו לי
העניים. הייתי חייב לבדוק אותו. התגנבתי מעל לגדר, ראיתי את
השומר השמן ישן, וירדתי למטה. בור ענק ועצום, כולו חול, מלא
בשאריות בנויות של בתים ישנים יותר. וירדתי עוד ועוד. הגעתי
למטה. שם הכל רק חול צהוב וחם. אפשר להרגיש את האדמה האמיתית
שם למטה. נשכבתי והצצתי לשמיים. מצדדי עשרות מטרים של חול
ואבנים, צינורות וחתיכות בטון ישנות. ומתחתי חול שאיש לא נגע
בו לפני.
התמלאתי כולי בחום. הרגשתי איך האדמה מחבקת אותי, אוהבת אותי.
הכוכבים התרפקו עלי מלמעלה והבור כולו עטף אותי.
יצאתי כולי קורן אור החוצה. הלכתי ברחוב השואן והעמוס.  ידעתי
שהפעם אני מנצח. בכיכר המגעילה הזו, כיכר דיזינגוף, עמדה לה
בחורה שמנה קלות, אבל עם זוג שדיים מדהים.
נגשתי אליה ורק חייכתי. ידעתי שזה יעבוד עליה. הייתי מלך
העולם. שליט היקום כולו.
היא חייכה אלי.
התקרבתי, הצגתי את עצמי. דיברנו. עלינו לדירה שלי.
ומשהו התחרבש. לא יודע מה, אבל משהו התחרבש. והיא הלכה.
אבל אני כבר ידעתי את הטריק. העולם ישב לי בכובע והאמת נצצה לי
בעניים.
התחלתי להסתובב בעיר, לחפש מקומות עמוקים יותר ויותר.
כל פעם שהייתי מוצא מקום עמוק יותר, החום היה גדול יותר. העולם
חייך אלי ואהב אותי יותר. החשכה עמוקה יותר שם למטה והשליטה
גדולה יותר, פה בעולם העליון של הכבישים ושל העיר.
העוצמה אדירה יותר ככל שאתה מגיע עמוק יותר, וההשג שלך עצום
יותר כאשר אתה חוזר לעולם בני האדם הרגילים.
וכל פעם הייתי משיג לי בחורה יותר טובה, יותר נאה. כל פעם
הייתי מגיע איתה רחוק יותר. היו מקרים שהייתי חוזר עם כאב
ביצים. היו מקרים בהם גמרתי לה בפה.
אבל רק דבר אחד עוד לא השגתי. לזיין אותה כאשר אני מלא בעוצמה
האדירה הזו. רק זה התחמק לי מבין הידיים.
אבל אז שמעתי על צינורות הביוב הגדולים. יש צינור, כ 100 מטר
מתחת לפני האדמה, אשר התחילו לבנות אותו ב 1994 והפסיקו באמצע.
ידעתי שזה יהיה הפתרון לכל.
לא משנה איך השגתי את המפתח מהעיריה. מה שחשוב זה זה שאני
עמדתי מול בניין אפור מבטון. בין עצים משילי פרי. מול דלת ברזל
שחוקה. בידיים רועדות פתחתי אותה ונכנסתי.
אני לא זוכר את כל מה שקרה. זה היה משהו אחר. אבל אני יודע
שבכל רגע הייתי עטוף במשהו גדול יותר. אמיתי יותר מכל דבר שאי
פעם תפגשו. הכל היה חשוך וידעתי לאן לצעוד. ירדתי עוד ועוד.
וכשחזרתי - שום דבר לא יכול לעמוד בפני. הסתובבתי ברחוב מחפש
את מי שאני באמת רוצה לזיין הפעם מכל החורים והכיוונים. ואז
ראיתי אותה. גבוה, רזה, בנויה כמו שעון חול עם שדיים גדולות,
מותניים צרות וישבן נאה.
לא הייתי צריך לדבר אפילו. פשוט באתי. לקחתי אותה כאילו הייתה
חלק ממני, חפץ שלי. מין יתוש קטן שנחת עלי ותפסתי אותו בידי.
יכלתי לקרוע את כנפיה. יכלתי לתת לה ללכת חופשי. יכלתי כל
דבר.
לקחתי אותה לדירה שלי וזיינתי לה ת'צורה. שוב ושוב. היה מדהים.
היה מצוין.
אחרי זה הלכתי כמו בחלום. גם היא. שנינו חיינו במקום אחר. בלי
דיבורים ובלי בעיות. חיינו מיום ליום והכל הסתדר איכשהוא.
הייתי שם איתה ביום שהיא גילתה שהיא בהריון.
הייתי שם חודש לאחר מכן. כאשר חמישה גברים פרצו לבית. הם
הרדימו אותה. הם קשרו אותי. ומול עיני הם ביצעו בה הפלה.
הם הכניסו מין פלייר מוזר לתוך הבטן שלה והתחילו למשוך את מה
שזה לא יהיה החוצה. ראיתי את כל הבטן שלה זזה ומזדעזעת, כאילו
משהו שם בפנים בועט. משהו בן חודשיים בלבד. דם מילא את כל
המיטה הזוגית שלנו. והגבר שהחזיק בפלייר נעזר בעוד אחד על מנת
לקרוע מתוכה את מה שהיה שם.
כמעט קורע את הבחורה לשניים הוא משך יצור מושלם החוצה. בן
חודשים וכבר כולו צחור לבן, גוף מושלם באורך של כ 12 סנטימטר.
עם כנפיים שקופות, עם עניים זהובות שממלאות לו את כל הפרצוף.
עור לבן עדין ושש אצבעות ארוכות בידיו וברגליו.
הדבר הקטן הזה, עיקם את הפלייר והטיח את האדם על הקיר כה חזק
שהוא התעלף במקום. אז היצור הלבן החל לעוף לכיוון החלון, כאשר
אחד מהגברים שעמד מוכן עם מחבט בייסבול שמסמרים מציצים ממנו
לכל פינה, הכה בו כל כך חזק שהוא התפרק לכל עבר.
הייתי היסטרי לחלוטין. הם נתנו לי חומר הרגעה וטיפלו בבחורה.
אחד מהם הוא רופא מוכשר למדי מסתבר.
ואז הם הסבירו לי את הכל.
על גאיה - העולם החי שעוטף אותנו. שהביא את החיים כולם וגם
אותנו. שיצר אותנו ואנו עלינו עליו. בנינו עליו ערים וכבישים.
על כך שגאיה מצאה פתרון. ובמעמקי בטנה יצרה את הזן הבא. הזן
שיחסל את הזן האנושי הקיים.
הם סיפרו לי שהיא ממתינה לכל גבר אשר יכנס לתוך גופה המלכותי.
עמוק דיו. שם כמו מלכת נמלים אשר הגיע אליה הגבר המיוחל היא
תשתמש בו. לא על מנת לקבל מזרעו, אלא על מנת למלא אותו בפרי
זרעה החדש. בהומו אוויאן. באדם המעופף.  השלב הבא ההתפתחותי.
אותו שלב אשר יחסל את כל ההומו ספיאנס מעל פני האדמה. אשר ינקה
את הטינופת שבנינו עליה.
ואז היא שולחת את הגבר לשכב אם אשה. זה יכול לקחת לה זמן,
לעיתים מהר לעיתים לאט, אולם בסוף הוא יצליח לשכב עם אשה -
שהרי כל הנשים נושאות כמוה בתוכם את פרי העתיד ולכן היא שמה
בגבר את היכולת להשיג כל אשה.
וכאשר הוא ישכב עם האשה - הוא יכניס אותה להריון. והילד שהיא
תשא, יהיה מזן חדש, הומו אוויאן.
והם השומרים האחרונים של המין האנושי. הם עוקבים ומחפשים, בכל
מקום, בכל פינה. וכאשר הם מזהים מישהי שנושאת את פרי האם, הם
באים והורגים את הילד.
ראיתי את הילד. בגיל חודשיים הוא כמעט נמלט מהם. הוא מושלם.
הוא מהיר חזק יותר מכל אדם. כשהוא יגדל הוא בטח גם יהיה הרבה
יותר אינטליגנטי.
אנחנו לא יכולים לתת להם להתפתח. הם יחסלו את כולנו.
ולכן הצטרפתי להם. סך הכל כבר הרגשתי את מגעה של גאיה. אני
יודע להרגיש את הגברים האלו שנושאים את זרע האם הגדולה.
כבר אין בי את הכח המופלא שהיא נתנה לי.
העולם כבר לא מאיר כמו פעם.
סופנו קרוב ומתקרב. די בפיספוס אחד שכולנו נמות.
אבל אני אעשה את מה שנדרש על מנת להגן על כולנו.

איוב קרן
2002-01-01