אני חייל שמשרת בחיפה וגר בכפר סבא.
כל ערב כשאני מסיים את עבודתי בצפון ואין לי צורך מעשי ונפשי
להישאר בבסיס אני לוקח פעמי לכיוון התחנה מרכזית חיפה ששם מחכה
לי אוטובוס מספר 947, או שאני מחכה לו איזה שעה שעתיים.    
בכל ארבעת שנות שירותי גיליתי, לאחר ניסיונות רבים וכושלים
שזהו האוטובוס המהיר ביותר שמתחיל את מסעו בחיפה דרך כפר סבא ,
מקום משכני ועד לירושלים הידועה.
כמו כל חייל גיליתי שהאוטובוס הוא התחליף הקרוב ביותר למה שאנו
קוראים מיטה. וכמו כל חייל עייף אני עולה לאוטובוס מנקב את
הכרטיסיה המסכנה שמנסה להתגונן אך לשווא, אומר לילה טוב לנהג,
מושב ליד חלון בעדיפות, מכוון את השעון הביולוגי לעוד שעה ורבע
(זמן הגעתו של האוטובוס לכפר סבא )  ולמיטה.  
אך בזמן האחרון משהו לא צפוי ולא ברור קרה.
משהו השתבש בשעון, לא יודע, אולי נגמרה הסוללה או נשרף איזה
פיוז.
לפני שבוע כמו בכל יום שיגרתי סיימתי את עבודתי בחיפה, עייף
ותשוש, זוחל ללא רוח חיים אל התחנה המרכזית, עולה בגרם המדרגות
של ה 947  שכל מדרגה נראית כמו נצח, מכאיב לכרטיסיה , לילה טוב
מאולץ, מהלך במסדרון האין סופי לעבר החלון הפנוי, מכוון את
השעון ולמיטה.
לאחר זמן מה אני מתעורר ודרך החלון נשקפים מראות לא מוכרים
מחיי היום יום השגרתיים שלי, נופים שמוכרים לי מבר המצווה
שלי..הייתכן שזו ..ה כ ו ת ל!.
אני יורד מהאוטובוס מסתכל סביב, מנסה להבין.הבתים הישנים
מאבנים, יהודים ערבים מוסלמים ותיירים, ה כ נ ס ת ! והשלט
"ברוכים הבאים לירושלים" לא מותיר בי ספק , א נ י   ב י ר ו ש
ל י י ם!!
דבר ראשון אני מתקשר לאמא, "אל תחכי עם האוכל אמא, אני מאחר".
"מה קרה?", שואלת בדאגה. "לא יודע, אני בירושלים".
"מה אתה אומר, לפחות תקפוץ לבקר בכותל " אומרת באופטימיות.
"עזבי , אין לי כח . אני לוקח אוטובוס חזרה".
למחרת שוב   יום עבודה מפרך הליכה לעבר התחנה, האוטובוס, לילה
טוב וכעבור זמן מה שוב השעון לא צילצל ואני מתעורר ומהחלון
עומד לו בגאווה .הכותל! . לעזעזל, זה הצחיק רק פעם אחת!.
אני מתקשר לאמא, "אמא, אני יאחר אני שוב בירושלים".
"שוב, מה אתה אומר, לא נורא תבקר בכותל תחזור תספר מה היה.."
אומרת ובאמת מתכוונת! . " עזבי, אני חוזר הבייתה".
לאחר יומיים אני כבר לא סומך על השעון הביולוגי ולוקח איתי
שעון מעורר אמין שמוכיח את עצמו כל בוקר בשעה 05:30 (לצערי).
זה לא שיש לי משהו נגד ירושלים, אבל פעמיים בשבוע זה מוגזם.
בקיצור, לילה טוב לנהג , מכוון את השעון המכני ולילה טוב!
כעבור זמן מה...מה פתאום ירושלים, כמו גבר צלצל השעון בצלצולים
מחרידים ולא מפחד מהקהל המאיים שפתאום מתאגד סביבו.
כן כן זה עבד והתעוררתי חמש דקות לפני כפר סבא, בדיוק
כמתוכנן.
אך..היו עוד חמש דקות אז...המשכתי לישון כי כמו שלמדתי בצבא
חמש דקות זה ימבא זמן.
כעבור שעה אני מתעורר וכן..ה כ ו ת ל ! דייייייי זה כבר באמת
לא מצחיק. אני מתקשר לאמא "אמא, אל תחכי לי עם האוכל אני שוב
בירושלים". "מה אתה אומר, קח אוטובוס חזרה, אני מחכה" אומרת
בהחלטיות מפתיעה.
"עזבי, אם אני כבר כאן אני קופץ לבקר בכותל..".

זהו, מאותו יום אני נוסע רק ב - 921 , אוטובוס שנוסע מחיפה דרך
כפר סבא לתל אביב, כי מתל אביב יותר מהר לחזור הבייתה!!!!