"מי שנדפק פעם אחת - כבר לא יכול להגמל מזה...". השיר הזה לא
הפסיק להדהד לו בראש.  מאז שנולד וחטף זבנג חזק מדי מהרופא,
זבנג שגרם לו לאוזן אחת מעוכה, השיר הזה נדבק אליו. אחרי זה,
כשהמוהל בברית נבהל קצת מהאוזן שלו וחתך קצת יותר מדי - התחיל
אחיו הבכור לשיר לו את השיר בתור שיר ערש. הוא נדפק בהכל, היה
מגנט לכל הצרות האפשריות. בגן היה תמיד תורן. ביסודי תמיד חטף
מכות ונשאר אחרון בכיתה להרים את הכסאות. היתה אמורה להיות
תורנות כלשהי - אבל איכשהו הוא תמיד נדפק. ואז כשיצא מהכיתה -
דפק אותו גם השרת.
בתיכון היתה לו חברה, גם היא די דפוקה. כשיום אחד המצב התחיל
להתחמם והיא הבחינה בפאשלה שעשה המוהל - הוא נדפק שוב, היא
עזבה אותו לטובת אחיו. דפוק. נדפק פעם אחת, שניה, שלישית - ולא
נגמל.
בצבא הוא היה בתורנות מטבח על בסיס קבוע, הוא והסירים הכירו
אחד את השני טוב טוב.  וכמובן שכשעשו הגרלה מי ישאר שבת - הוא
נדפק. כשכולם בשמירה נרדמו, הוא נתפס ונשפט לשבועיים מחבוש.
ובזמן אימון, איכשהו נפלט למישהו כדור והגיע עד אליו, ששטף
סירים במטבח וריסק לו את האוזן הנורמלית.
אחרי השחרור טס כמו כולם לחו"ל, אבל הסוכן נסיעות שלו דפק
אותו, אז במקום במזרח הוא מצא את עצמו בלאפלנד. דוקא בלאפלנד
הוא היה בטוח שהשתנה לו המזל. מסתבר שהוא היה התייר המליון מאז
התהפך השלטון שם ובגלל זה הוצמדה לו מדריכת תיירים מהממת שדי
מהר נדלקה עליו ולא הפריעו לה פאקים פיזיים אלו או אחרים. היא
די אהבה את השונות שבו. אז הם התחתנו שם ונולדו להם שלושה
ילדים קטנים, מקסימים וחכמים ששום דבר ואף אחד לא הפריע להם.
הוא התחיל לעבוד בתחום הממשלתי וההצלחה שלו היתה מזהירה.  תוך
חמש שנים הוא הפך להיות מועמד מוביל לראשות ממשלת לאפלנד, ושום
דבר לא יכל להעיב על האושר שלו.  
בליל הבחירות, לאחר ששמע על נצחונו, נסע עם האישה והילדים
לבניין הפרלמנט. הגשם, הרוח, החושך, חוסר הראות ואולי מזלו
הביש שקם לתחיה - גרמו לתאונה הבלתי נמנעת. כשהתעורר בבית
החולים אחרי שלושה ימים, גילה שהאישה והילדים מתו ושהיתה מהפכה
באותו הלילה, וכי נגזר עליו מוות ע"י השליט החדש.
"לפיכך מוסר השכל, מי שנדפק פעם אחת - כבר לא יכול להגמל
מזה..."
(ותודה למאיר אריאל על השיר הנהדר)