יום ראשון, 2/3/1943
אני לא יודע מה לעשות עם עצמי. כל העולם המלחמה ואני תקוע
במדינה נייטרלית ולומד בתיכון. אני רוצה למות. החיים פשוט
נוראיים. אני בודד בתיכון, כמעט כל יום מישהו חדש מתעלל בי.
אפילו המורים לא אוהבים אותי. אם לא הייתי מקבל מעולה בכל
הבחנים הם היו ודאי מכשילים אותי. ולא פלא שאני מצליח בבחנים.
ללמוד זה כל מה שאני עושה. הו עולם אכזר, אולי באמת עדיף
שאסיים את חיי אולי באמת כדאי שאני אפטור מהעולם הזה את
נוכחותי. אני החלטתי. השאלה היא מתי ואיך. איני רוצה שזה
יכאב.

יום חמישי 13/3/1943
היום יום הולדת 17 שלי, ואני החלטתי איך לעשות את זה. הגז
שבתנור. אני אאבד את ההכרה שלי ממש מהר, אני עושה את זה בעוד
שבוע. כן אני עושה את זה, סוף כל סוף.

יום חמישי 20/3/1943
חשבתי על זה. נשארה לי רק עוד שנה אחת לתיכון. אני אעבור אותה
ואם החיים עדיין נוראים כמו עכשיו אני מתאבד. מבטיח. בדיוק!

יום שלישי 8/8/1945
סיימתי ללמוד בתיכון, המלחמה נגמרה כבר לפני מס' חודשים.כולם
מאושרים חוץ ממני. אני לא מצליח להתנתק מההרגשה שאני פשוט לא
יוצלח. שום דבר לא ייצא ממני, שום דבר שאני אהיה מאושר ממנו.
התקבלתי לבית ספר לרפואה, אני אראה איך זה ילך... למות שאני לא
אופטימי... איך החיים יכולים להמשיך ללא אהבה?

יום חמישי 10/8/1945
החלטתי. אני אנסה חודש באוניברסיטה ואם זה לא מצליח, אני
מתאבד. מבטיח. בדיוק!

יום שני 10/1/1946
אז אני מס' חודשים באוניברסיטה ואני יוצא עם מישהי שאני יודע
שהיא רק נחמדה אליי כי אף אחד לא ייצא איתה. אני ממש סובל. אני
חושב שאני אתאבד בקרוב. אני חושב.

יום שלישי 11/1/1946
לא, אני לא אתאבד. אני אחכה עד שאסיים ללמוד רפואה. אם זה לא
ישתפר אחרי זה- אני מתאבד. מבטיח. בדיוק!

יום רביעי 5/7/1953
אז סיימתי ללמוד ופתחתי קליניקה שהצליחה. וגם התחתנתי עם זאתי
שיצאתי איתה באוניברסיטה. אבל אני לא מאושר. אין לי למי לחזור.
נולדו לי ילדים אבל הם תמיד עם אמא שלהם. אני לא יכול יותר. לא
מצליח להחזיק מעמד. עוד שנה כזו ואני מתאבד.

יום שישי 5/7/1954
עברה שנה והדברים נהיו יותר גרועים. גילו אצלי סרטן בכבד ואני
אצטרך לעבור ניתוח, גיליתי שאישתי בוגדת בי  והילדים שלי לא
מדברים איתי ואני מיואש. אני לא יודע מה לעשות. אני רוצה למות.
אם המצב לא משתפר- אני מתאבד. מבטיח. בדיוק!

יום ראשון 1/11/1954
הניתוח גרם לשיתוק הרגליים שלי. אשתי עזבה אותי והילדים הלכו
איתה. הקליניקה ממשיכה להכניס כסף אבל אני לא עובד בה יותר.
אני לא מסוגל להמשיך לחיות. אני רוצה למות. אני לא יכול נוכח
בעולם הזה. אין לי אהבה, אין לי הנאות. אני מתאבד מחר. מבטיח.
בדיוק!

יום שלישי 10/1/1997
אז לא התאבדתי לפני 40 שנה. בקושי שרדתי את כל השנים. אני יודע
שאני פחדן אבל אמרו לי שאם אני מתאבד אני הולך ישר לגיהנום.
בלי חוכמות. הייתי רוצה שלפחות אחרי המוות אני איהנה. אבל אני
לא מסוגל יותר, אני כל יום בוכה. הקליניקה נכשלה כשאחד הרופאים
שעבדו בה גנב את כל הכסף. אני מרושש. אני רוצה למות כבר, אני
לא יכול יותר. אני רוצה להיפרד מכל הצער הזה וללכת. גיהנום או
לא גיהנום. אני מתאבד. מבטיח. בדיוק!

יום ראשון 20/2/1997
אני מאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאת

יום ??? ??/??/2053
התאבדתי ב- 20/2/1997. לקחתי מספיק כדורים כדי להרוג פיל. ואז
מתתי. כשהגעתי לשער הראשי בא אליי המלאך ואמר שחבל עליי כי
הייתי אמור למות יום אחרי מתאונת דרכים. שלחו אותי לגיהנום.
אני ממש סובל. אני רוצה לחיות שוב. אני אחייה את עצמי. מבטיח.
בדיוק!