קשה לי להתמודד...  ואולי אני לא רוצה להתמודד..?
אני כזאת שמתאהבת מהר, מהר מאוד, אני עדיין לא בת 15 וכבר
התאהבתי 3 פעמים.
פעמיים רציני, אבל הפעם השלישית פחות.
וקשה לי להתמודד, בכיתי הרבה, אני בוכה הרבה..
וזה כואב, כי אני לא מצליחה ליהנות מזה אני שונאת את זה!!
שקשה לי להתמודד...
עם הלימודים! מלא עומס.. למשל.. 9 עבודות חקר לעוד חודשיים,
אוף!
והחברים? אין לי חברים שאני יכולה לסמוך עליהם באמת.
רק 2, וזהו.
אני לא מצליחה להתמודד עם זה..
ואולי אני לא רוצה??
והמשפחה??  כל הזמן רבים! עם אמא עם אבא רק עם אחי הבכור אני
בקשר טוב. וגם זה..? הוא בצבא. פעם בשבועיים אני רואה אותו..
איך מתמודדים עם העובדה שהבנאדם היחידי שאת מסתדרת איתו בבית
שלך לא בבית אף פעם.
ואם כן, אז הוא בחדר שלו (שאגב לא בתוך הבית..) עם חברים שלו
או שהוא יוצא.
אוף! נמאס לי!
מה עם מוות...?
כשהייתי בת 10 דודה שלי (שהיינו מאוד קרובות) נפטרה.
והיה אמו להיות לי עכשיו אח, בן 17 אתם יודעים? לפני שנולדתי
הוא מת.
הוא היה בן 5 שבועות.    5 שבועות!!!
הידיעה הזאת, שיכל להיות לי עכשיו עוד אח שבחיים לא ראיתי, לא
הכרתי..
הורגת אותי!
ומה עם העובדה שידיד שלי התאבד לפני שנתיים?
ועם העובדה שעוד ידיד שלי נהרג בתאונת דרכים לפני כמה חודשים.
קשה לי להתמודד עם זה, אבל.. אולי.. באיזה שהוא מקום בלב אני
חושבת שהידיד שלי הזה שהתאבד צודק איפה שהוא..
במעשה הנוראי אמנם שלו, אבל עדיין צודק קצת.
קשה לי להתמודד עם זה..
ואני מכירה כל- כך הרבה אנשים שחשובים לי שמסתבכים עם המשטרה
והורסים לעצמם את החיים, את הבריאות,
עם סמים ומסתבכים עם החוק בגלל פשעים שהם יכולים להימנע מהם!
אבל הם לא נמנעים, כי הם אוהבים את האקשן, נהנים מהסיכון.
והם לא מבינים שכשהם יהיו בקבר זה לא יהיה מהנה כל- כך ואז אני
חושבת ..
ואני סותרת את עצמי...!
אני אומרת שאני מזדהה עם זה שהתאבד.
אבל אני גם אומרת שכשכל אלה שמסתבכים יהיו בקבר זה לא יהיה כל-
כך כיף.
תראו.. אפילו עם עצמי אני לא מסתדרת.
אוף! נמאס לי!
אולי יש לי איזו בעיה נפשית?
אבל אם הייתה לי היו מגלים את זה כבר לא?
טוב, אני לא עומדת בזה, באמת שלא.
נמאס לי, פשוט נמאס לי.
אבל שוב אולי אני מגזימה עם התגובות שלי..?
אולי אני לא היחידה שמרגישה ככה...?
אז יש לי שאלה..
כולם מרגישים כמו איך שאני מרגישה?