אז מיהו השטן שלי?
השטן שלי מחופש לחיה. משחק ומשעשע את הילדים. כולו עטוף פרווה
חומה אדמונית ומספר את הסיפור שלי אבל בצחוק. והילדים צוחקים
ורואים את הכל פרט לזוג העיניים הנחבאות מבעד לפרווה העבה נשקף
מבטו של המשורר צמא הנקם. אך במי ינקום? לא בילדים ולא בהורים
בגופו שלו הוא מחבל מנסה לקרוע מעליו את השעשוע אך לפתע נעצר.
ומה אם מתחת לתחפושת מסתתר אותו הדבר שלו הוא בז? מה יהיה אם
מסתתר שם משהו לא משעשע? לא מועיל? אמן טרחן ורגזן. המופשט
אינו מחייך לעולם - שמח להיות זר, בא רק כדי ללעוג. ומלאכת
ההנפשה זרה לו. הוא אוהב להשאיר אותם קפואים קרים לא מנהלים
שיח אמיתי לא מחייכים לעברך.
יושב השטן שלי.
יושב וכבר אינו משעשע ילדים. ואני יודע  שאם יסיר את התחפושת
תחל ההנפשה ותחל מלאכת החיים. איך אני יודע?
האני האמיתי שלי הוא השטן הקטן שלי. הוא נולד וימות בשביל
לשעשע. הוא מוצא את זה מלא משמעות משום מה.