לפני שאנחנו בכלל מתחילים,
כשאתה מסיר את כתפיית הכותנה שלי,
כמו תתפשט וכמו תראה לי
שאתה בעצם שלי בלי
כל סייגי ארובות וקרח נמס
אתה הרי תשלח בסוף את חפציך
בשבע קופסאות קרטון מתפקעות בנמל
עם סוורים מסונוורים
משוחד ומאישיותך המעצבנת באור
של ארבע אחר הצהריים
ותעמיס אותם על סובארו מסחרית חדה
מודל 90 שאתה תמיד מסרב אליה
ואתה אוהב אותי קצת למה?
אני זוכרת אותך עם אמא שלי במטבח
על שולחן הלחם
ומאז אתה רודף אחרי
ושינייך החדשות מחודדות סכינים
ובאמתחתך אין ולו פרוטה אחת
שעליה מוטבעת תמונתי.
אז אולי, למרות הכל,
הבה לא נתחיל עניין,
הנח את קסמיך לנוח בשקיק
ואת כובעך ומצנפתך על המדף ליד
אותם גביעים מן הצבא והתנועה.
הרי בסוף, אחרי הכל,
אחרי חמישים ואחת שנים, שלושה חודשים וארבעה ימים
של ציפורני נעוצות ליד עצם הבריח שלך
נגלה שאין
ולא היה בינינו כלום.
ברלין, ינואר 2002
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.