|
באו לקחת אותך
אני לא זזתי,
לא יכלתי לעזור לך,
רק בכיתי,
אבל אני הייתי שם.
ראיתי אותך
כשהיית שמחה כל כך,
ראיתי איך בכית
הרגשתי בליבי איך אהבת אותי
אני לא זזתי
רק בכיתי,
אבל אני הייתי שם.
שמעתי שאת כבר איננה
סיפרו לי שנפטרת
אני לא זזתי
הייתי עצובה מדי
רק בכיתי
אבל אני הייתי שם.
עכשיו אני הלכתי
אני במקום אחר
רחוק ממך
אין לי חברים כאן
אני עוד פעם עצובה.
משהו בתוכי לא בסדר
אבל מה לא נכון,
מה עשיתי?
הפעם לא זזתי
רק בכיתי
ולצערי את לא היית כאן.
מזמן שאני צריכה חיבוק
ואין לי למי לבקש
האם הבקשה שלי כל כך קשה?
אני לא יודעת אם אני
אחזיק מעמד
ליבי בוכה והוא פצועה,
בבקשה תעזרי לי...
היום אני לא זזתי
רק בכיתי
ולצערי את לא היית כאן. |
|
|
יותר משהוא נראה
כמו אופנוען
קשוח, הוא נראה
כמו אופנוען
קשוח שיודע מה
הוא רוצה
מהחיים, אך נאלץ
מדי פעם לעצור
בצד ולהשתין,
תוך שהוא לא
מסיט את מבטו מן
מהמטרה העומדת
לנגד עיניו, אף
על פי שהדרך
ארוכה וקשה ורבת
מכשולים היא,
זאת משום שפועלו
של בועז רימר רץ
לפני האופנוע
ומשייף את הדרך
בעזרת נייר
זכוכית |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.