אני לא מבין אנשים אחרים.
זה כמו חלום, אתה רואה את זה בא, אתה יודע שאין לך ברירה שלא
תוכל לעצור את זה. אבל אתה בכל זאת מנסה. כי אתה יודע שאם לא
תנסה, תרגיש עם עצמך חרא.
בכל מקרה תרגיש חרא, אבל אם תנסה תוכל לפחות להגיד לחברה
שניסית, ככה לא תצא פרייר.
היא זרקה אותי הבת זונה. ידעתי שתעשה את זה, כי בגדתי בה עם
אחותה. והיא גילתה. האחות הזונה שלה סיפרה לה. ידעתי שהיא תלך
ותשוויץ. ככה זה עם אחיות. אני לא יודע למה, אני באמת לא מבין
אנשים אחרים. כמו באיזה דז'ה וו מעצבן, אתה יודע מה הולך לקרות
אבל כמו בסדרת מתח מחורבנת של שבת בלילה, אתה מקווה שהסוף
יפתיע אותך בכל זאת. אני עומד מול הדלת שלה, מחכה שתיפתח. ואז,
בסלואו מושן אני רואה את אחותה פותחת את הדלת.
"באתי להיפרד" אני ממלמל בבושה.
והשרמוטה מובילה אותי לחדר של אחותה. עכשיו אני שמח שהן גרות
לבד. ההורים שלהן מתו בתאונת רכבות, זה היה בכל הערוצים.
ועכשיו לשרמוטה ולאחותה יש בית לבד.
השרמוטה פותחת את הדלת לחדר של אחותה, ואז סוגרת אותה. אני
יודע שהיא קרובה בחוץ, היא רוצה לשמוע. למה? אני לא יודע. אני
באמת לא מבין אנשים אחרים.
"באתי להיפרד" אני אומר לאחותה של השרמוטה. ולפני שהיא עונה לי
אני שולף את האקדח 9 מילימטר של אבא, ודופק לה כדור בראש.
השרמוטה נכנסת בצרחות ואני דופק לה גם אחד, בגלל שהיא שרמוטה.
בעצם גם את עצמי אני לא מבין.