היא שכבה במיטה, השעה הייתה שמונה, היא שמעה את הגשם מטפטף על
המזגן שבחוץ. היא רצתה אותו לידה, מתחת לשמיכת הפוך החמה,
בחדרה הסגול המסתורי, היא רצתה אותו צמוד אליה, להרגיש את חום
גופו עובר לגופה, להרגיש את שפתיו על שפתיה ולשמוע אותו לוחש
את אהבתו אליה.
אבלי היא הייתה לבד, ושום דבר לא יעזור, היא הייתה לבדה בחדרה
החלול מרגש, ורק הגשם בא להתארח אצלה והרוח לבכות בחלונה. היא
פקפקה בקיומו, כבר התחילה להשתגע, אולי הכל היה רק חלום? ורק
עכשיו היא התעוררה, והוא לא קיים? ומעולם לא נולד? לא יצא מרחם
אמו וגם אמו, היא לא נולדה מעולם? זה בטוח חלום, זה מושלם מדי
בשביל להיות מציאות. ולמה שמישהו יאהב אותה? היא הרי בודדה וגם
לא מיוחדת ורק הרוח והגשם באים אליה.
ולמה בעצם היא שוכבת עכשיו במיטה? למה היא מחכה? כמה זמן אפשר
לחכות למשהו שבכלל לא יודעים מהו ולמה מחכים לו?
היא בטוח מתחילה להשתגע, כמה שאלות...
ומי היא בכלל? מה היא עושה פה? מה זה החדר הזה? ועל מה היא
חושבת? על מי? ולמה? ואיך? דיי, מספיק! דיי!

הוא יושב באוטובוס, רק הוא, הנהג ואישה זקנה. הוא מסתכל מסביבו
ורואה חושך, וגשם. כאילו הבחורה שיושבת שם למעלה שופכת דליים
של מים על האדמה (כן, הוא האמין שאלוהים נקבה) . הוא מסתכל
בשעון והשעה רק 4 אחה"צ וכה חשוך, השמים אפורים וזה נראה לו
כמו סוף העולם.
הוא מרגיש חלול מבפנים, הוא מרגיש מיותר. אין אף אחד ברחוב,
והוא יושב באוטובוס ומסתכל מהחלון.
המים בחוץ מתחילים לעלות, מטריות כבר צפות, האוטובוס בקושי
נוסע, ולבו כמעט נעצר. הוא רואה בהילוך איטי, הוא מתחיל לראות
דברים קורים לאחור, חייו חולפים לפניו והכל בחלון. הוא רואה את
הגשם עולה מהאדמה ואז יורד שוב למטה, מכונית נוסעת לאחור, חתול
דרוס שקם ואוסף את מעיו, בחורה צעירה שבורת לב בוכה על אהובה
שנרצח, והשמים מתחילים להחליף צבעים, והוא מסתכל ורואה את אמו
בבית חולים ונולד לה בן וזה הוא.
ונשמעת צעקה וחריקת גלגלים ורעש התמוטטות וברזל שנופל, ודם
מסביב! ולבו נעצר.
ודיווח ברדיו: "אוטובוס התנגש באתר בנייה. שלושה נוסעים נהרגו,
ביניהם הנהג. הצפות בכל העיר. התושבים מתבקשים להישאר בבתיהם,
תודה"

זאת רק פגישה עסקית, היא בת 36, הוא 38, הם צריכים לחתום על
חוזה, משהו על כסף... , אבל קר בחוץ, הוא מוזמן אליה, לכוס קפה
ושיחה ("רק בענייני עבודה").
ביתה מעוצב, יוקרתי ויפה, הוא נכנס בחליפה ועניבה, איש עסקים
חשוב שכזה. היא מסודרת ויפה מתמיד בעיניו, הוא מפסיק את
מחשבותיו ומנסה לחשוב "עבודה".
הם יושבים על כוס קפה וסיגריה, ותוך רבע שעה החוזה כבר חתום,
וענייני עבודה כבר סגורים. לא יפה לעזוב מארחת תוך רבע שעה, הם
יושבים עוד קצת, מדברים על החיים, שותים עוד כוס קפה ומעשנים
עוד סיגריה. הם מרגישים פתוחים, מדברים על הכל, מתפלספים על
החיים. הסערה בחוץ כבר גדולה והברק עשה הפסקת חשמל בכל העיר,
יש לה נרות  בבית והם מיד מודלקים. בחוץ חשוך מדי ומסוכן שהוא
ייסע. הם נשארים לבד לאור נרות והרומנטיקה מתחילה.
הוא דווקא די חמוד, יש לו עיניים יפות, מזכיר את טום קרוז,
במבטו לפחות.
היא יפה. מקסימה לאור הנרות, שיערה לא אסוף כתמיד, הוא גולש על
כתפייה ברכות שכזו, במבט שני היא ממש מדהימה, איך זה שלא שם לב
קודם, בעבודה?
לאט הם מתקרבים, וכבר אין שיחה,
                       פגישה עסקית שנגמרה במיטה.

חורף עכשיו
יש גשם בחוץ
אני יוצאת לרחוב
ומרגישה בודדה בטירוף.

הגשם מרטיב את שיערי
וזה מוצא חן בעיניי
ובמחשבה עליו
חוזרת אליי

(בלי שום סיבה, ולמה לי סיבה לחשוב עליו? הוא פשוט מיוחד,
נקודה.)

הגשם חזק
הוא מכה בעורפי
וכבר לא בודדה
הגשם שימח אותי

הגשם מביא הרגשה חמימה
למרות שהוא קר
הוא עושה אותי שמחה
הוא מסמל בשבילי התחלה חדשה
כי אחרי הגשם תבוא השמחה.

וניצן חדש יגדל
והשמש תצא
וצבעי הקשת יציפו את השמים
אבל אני אבכה

כי הקשת צבועה
היא תמיד מתגרה
בגשם האפור
שלא יבוא שוב השנה.


                             
                          מה שהחורף עושה לאנשים