מחר, היום האחרון של ה"חופש". והבאסה משתלטת לי על המחשבה.
לא הספקתי כלום, כרגיל, וגם מחר, אני כבר יודע מראש, אבזבז
את הזמן. וככה עוברים החיים, בלי ששמים לב בכלל, והלוואי שהקטע
הזה של החיים, יעבור קצת יותר מהר. ולמרות שאני כבר לא שומע
אביב גפן, אין מילים נכונות יותר מ"ואין מה לעשות, הכל
מתפורר". הכל מתפורר. הכל. ומה שעוד לא, עוד יגיע זמנו.

זה לא בדיוק מונולוג, אני יודע, זה עוד משהו שכתבתי באווי
באייסיקיו לפני שהלכתי לישון, ופשוט די אהבתי את זה.