חסכן , קמצן , יפני , גרמני:

הם בכלל לא כמו שהם אמורים להיות.
הם יושבים מולך באיזה בית קפה שאתה לא מבין איך הגעת אליו
במעלי עור , לא מגולחים  , עם ריח של בושם יקר שמריחים מרחוק
.
"מה אתה כבר עושה פה ?!" הוא אמר לי ,
"יש לי תוכניות ואתה מפריע לי דוקא היום , לא יכולת למצוא יום
אחר , מה אנחנו?! , אין לנו צרכים !."
הסתכלתי עליו בזמן שהוא ישב מעוצבן עם הארגונית הממוחשבת  שלו
ודחה את הפגישות שלו וקילל תוך כדי,
"מה אתה לא יכול למצוא יום אחר ! , דוקא היום ! , היום הייתה
לי פגישה עם הבוס , בן זונה!. ."
איפה אני ? , מי אתה ? ,
לא יכלתי להגיד לו את זה בכעס , ניסיתי אבל לא יצא לי , משהו
כאילו עצר בעדי , רציתי להגיד לו שידחוף את הגישה המסריחה שלו
לתחת שלו ושיעוף לי כיבינימט מהעיניים אבל לא הצלחתי , משהו
בבחור המעצבן הזה לא נתן לי לקלל אותו.
"איפה אתה ?! , איפה אתה חושב שאתה ! , מה חשבת שכרית אויר
תעזור לך ?! "
אז... אני... אני...  מת ?
"אתה בהחלט לא חי,
או שאתה כן חי וזה עוד פיקשוש של הבוס ואז אני באמת מתעצבן ,
אין לי כוח לעוד שיחות שהאנשים פתאום נעלמים לך באמצע  אבל אני
לא חושב שתיהיה לי את הבעיה הזאת איתך , אתה נראה לי בהחלט
מת.
אז...אז... את ... אתה... מלאך ?
"לא ! , אני שיפוצניק ! , מה אתה חושב יא מפגר , לא מספיק שאתה
מופיע לי ביום לא מתאים אלא אתה גם קולט לאט".
אז איפה אני ? , אני בגן עדן או ב... ? ,
השאלות האלו יצאו מפי באופן טבעי לגמרי , כאילו חלק בתוכי ידע
שכל זה יקרה , רציתי להיות בהלם מכל המצב ולצעוק ולבכות אבל לא
יכולתי ... הכל איכשהו נראה בסדר.
"אתה כבר רוצה פסק דין? , אני פה בשביל זה , יאללה בוא נתחיל
"
הוא שלף מתוך התיק שלו מחשב נישא ופתח אותו על השולחן .
מה יש לכם גם מחשבים פה ?
"תגיד לי ! , אתה חושב שהאדם המציא את המחשב ?, האדם לא המציא
הרבה , הוא פשוט מצא את מה שנעלם לנו מדי פעם.
הוא פתח את המחשב , הסתכל עלי בחיוך והחל לדבר:
"דבר ראשון אני מדבר עכשיו ולא אתה , אין לך פה מילה ובגלל זה
אתה שותק ומקשיב , היו לי פה כבר כמה חברה שניסו להגיד ש"אני"
, כן , "אני" טועה ! , אבל אני לא טועה !."
"בוא נראה ..., בילדות לא עשית שום דבר רציני  חוץ מכמה חתולות
שבעטת בהם , כמה אימהות של חברים שחשבת עליהם מחשבות לא
מתאימות לילד בן 6 אבל על זה אני לא ירשום אותך , נמשיך הלאה
... גיל ההתבגרות... אוננת הרבה , יותר מדי! , אנחנו פה כבר לא
הספקנו לרשום את כמות הפעמים ביום אבל אני זוכר שבגללך הפסדתי
התערבות , אני זוכר אפילו את התאריך המדויק ,  ב 14 למרץ 1992
אוננת רק 7 פעמים ביום,  בזמן שאני הימרתי שתאוננן יותר מ 9
כמו שהיית עושה כל יום אבל לאאא , למר "איפוק עצמי " לא התחשק
הפעם , עלית לי הרבה אותו יום ! , אני לא אוהב אותך עוד מאז!.
" אתה רוצה להגיד לי שהיית שם בזמן שאני...אתה יודע...
שיפשפתי? .
 "לא רק אני הייתי שם , כולם היו שם , היית פשוט אטרקציה ".
הרגשתי על סף התאבדות , אנשים הסתכלו עלי בזמן שאני עשיתי אהבה
עם עצמי , מה יכול להיות יותר משפיל מזה , אבל אם לחשוב על זה
ולצטט משפט של חבר ישן , "לא בוכים על שפיך שנשפך" , זה נשמע
טוב בהתחלה אבל אין פה שום הקשר , הרי כולם הסתכלו עלי שופך את
השפיך שלא בוכים עליו , אפשר פשוט למות מבושה ! , בעצם  אני
כבר מת  ..ממממ... טוב.
"נמשיך... בצבא הכל היה בסדר ... כמה ערבים שירית עליהם והחטאת
, עוד פעם ירית ועוד פעם החטאת ועוד פעם ירית והחטאת ואפילו
ניסית עם טילים ופשוט לא הבנת שזה לא קשור בך , אנחנו פה
אוהבים ערבים , אני אישית חייב למוחמד כספים , הוא שחקן פוקר
מדהים .
"טוב אני לוקח את זה לקראת סיום ,יש לי עוד עיסוקים היום , אל
תחשוב ש"אתה" מרכז החיים שלי .
אתה באמת בחור בסדר , אני לא אוהב אותך אבל אתה בסדר ,  לא
עשית יותר מדי מעשים רעים , ולפי המחשב שלי אתה הולך ישר למעלה
. עכשיו שגמרנו עם כל הרישמיות יש לך שאלות?"
למה אני פה ? , למה אני מת ? , למה כיבינימט אני מת ?!.
"מה זה משנה , הכי חשוב שאתה פה ואתה הולך למעלה אז אל תבכה
!."
אבל... עדיין לא ענית לי , למה אני מת?!.
"אתה באמת רוצה לדעת ?"
כן! , כמובן שכן , אולי שכחת אבל אני מת , בשבילי זה לא מצב
רגיל.
"טוב... האמת היא ש... "מאזדה"   !"
מה מאזדה ? , יש לי מאזדה אז מה .
"פשוט קנית מאזדה בזמן הלא נכון "
מה זאת אומרת !!! , אתה משגע אותי פשוט תענה לי למה אני מת.
"הבוס... הוא לא אוהב מכוניות יפניות".
אני מת כי הבוס לא אוהב מכוניות יפניות , זה הכל בגלל הצד החצי
פרסי שלי , הייתי יכול בעוד 4 אלף לקנות אוטו גרמני אבל לאאא ,
אני קמצן , קראתי לזה בזמנו חסכן אבל האמת היא שאני קמצן ,
והינה אני מת , קמצן שמת במכוניות יפנית בלי חלונות חשמל.