הפיתום בלע ארמון, וקרץ לי ברשעות
הוא קיבל חצי שעה, וניצלה ללא לאות
כך התחילה שהותי בממלכת ארץ עוץ
כשגופי עלי סחרחר, ומוחי לי עוצלי גוץ

איזה חומר משונה, איזה יופי של חלום
אך פתאום אלי פונה רמפלסטילסקין הפיתום
"עוצי, גוצי, אל תשבי, זה אני פה השולט
אז תועילי בטובך, מפניי להימלט"

ולמען האפקט, הוא גם שר לי "לה לה לה"
חושף שיניים ירוקות, ומוציא לשון כחולה
כשאיני רוצה לזוז, הוא מראה לי ת'קרחת
אני אצה, אני רצה, אני מפניו בורחת

שני גברים עם תינוקות, בגדיהם ספוגים בדם
צועקים אלי בסינית: "צקי טטה, דונג קו יאם!"
הישמרי מהפיתום! התרגום מולי מופיע
על גופו של ירוסלב, הגיבור העל-פגיע

"ירוסלב!" אני קוראת לו, "אנא, סתום את הפיתום!"
"אין לסתום את הפיתום, יש לסתום את החלום
אין מקום לאומץ לב, נחישות או אידיאלים
את הגזמת, יקירתי, בערבוב הכימיקלים"

ביאושי אני חוטאת, מתקשה ומתפרצת:
"אין לי זמן לקשקושים, יש לקטול את המפלצת!"
וחוטפת מידו את שרביט העל-ריתוך
רמפלסטילסקין מפניו עוד ימחק את החיוך

הדומה אני עכשיו לחיילת אמיצה?
או שרמפי הפיתום יהפכני לקציצה
יש לשכוח כל יראה, כל מורא וגם כל פחד
רמפלסטילסקין יקבל שרביט על-ריתוך לתחת

מלחמתי קשה מנשוא, לא בכדי היא דמיונית
רמפלסטילסקין כבר זלל את ידי הימנית
מנסה אני לשווא לבצע את זממי
רמפלסטילסקין הוא חזק, לא מפלצת עממית

בליבי אני קוראת: "הנגזר עליי למות?"
כשלפתע היא נופלת בחיקי, ההזדמנות
רמפי התפנה ללעוס איזה סיני צהבהב
ואני את שרביטי לו נועצת בלבלב

הוא צווח, ונופל, הלבלב אצלו מוגדל
לא יהיה יותר אצלנו איזה רמפי מקולל
בגאון אני צוחקת, מה שמחה אני עכשיו
אך עצבות אני רואה בפניו של ירוסלב:

"מאחר ואת פיתום את הרגת בחלומך
מפלצות הבאנגים לא ישובו עוד, רק בגללך
מעכשיו הם יחלמו, נערים מסוממים
רק על פיתות, ספסלים, מונה ליזה ושפנים

ועל זה עונשך יהיה, שאת לא תראי ת'חוץ
מעכשיו את רק חלום, נתינה בארץ עוץ
ודוגמא את תשמשי, לכל הרוצים לחלום:
כשבאים לארץ עוץ, לא הורגים את הפיתום".