די..! נמאס...
כמה אפשר לשבת בשקט? כמה זמן אתם חושבים שנאכל ונבלע בנימוס את
כל החרא שלכם..?! כשמכרתם את המפעלים שעבדנו בהם, שהרווחנו בהם
את לחמנו ביושר לידיי העשירון העליון (שמילא אם היה שלנו,
אפילו זה לא) שהתעשת מהר מאוד וראה את הבזבוז שלו בלהחזיק פה,
בארץ חמדתנו את המפעל הכושל, כשבעצם אפשר להרוויח יותר בארץ
אחרת, ופה, למי אכפת? אפשר לזרוק אותי לכלבים.. הרי לא הוא
יצטרך לעמוד מול הילד שלו, ולהסביר לו: "חמוד, מעכשיו תצטרך
להבין.. אין." אם הוא היה במקומי.. אח.. רק אם הוא היה במקומי,
אני רוצה לראות אם הילד שלו היה מסכים. בדיוק! הוא לא היה..!
בדיוק כמו שלי...
ויש לי טענות גם כלפי התושבים במדינה הזו: האדישות, האדישות
שלכם תהרוג את כולנו יום אחד.. למה אתם יושבים בשקט ונותנים
למדינה לנגח בנו בצורה כזו?! מה קרה? "כל ישראל אחים" כבר הפך
למשפט מוקצה? מה קרה לשיתוף, לעזרה ההדדית, לתחושת ה"ביחד"
שאנחנו צריכים מכם בשעות הקשות האלה? הא? איפה הכל...?

אנחנו צריכים להתעורר, אחים, לפני שיהיה מאוחר, כי כשנפקח את
העיניים, המציאות עלולה להיות כל-כך שחורה שעדיף לנו כבר להשאר
בעיניים עצומות...