פרספוני האדס / לעוף |
במשיכה של רוח וגוף,
כוכבים נופלים על פני.
אני יכולה לעוף.
מבין עננים כבדים
יוצא לאיטו הירח.
מעל שדות שקטים,
הלילה נושם ופורח.
אין ממה לפחוד עכשיו.
אמנם אני לא שייכת,
אך כל עוד יש רוח ועלים בסתיו
יהיה לי לאן ללכת.
לקפוץ גבוה, אל השמיים,
לא לעצור, לא לנשום,
עד שאפול חזרה עם המים
כמו טיפות בגשם הראשון.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|