ואתה שם כמו כוכב מנצנץ אליי, שולח לי אותות, סימנים של זכרון
רחוק, של תקופה יפה כל-כך.
ואתה שם ולא בדיוק ברור לי מה קורה איתך ואתה לא ממש מראה לי
מה עובר עליך.
סתם זורק לי פיסות של אינפורמציה מקוטעות משהו, בשביל להראות
שאתה בכל-זאת עוד כאן, נמצא, בדמיון איפה שהוא.
וחלמתי על זה פעם וזה נראה בדיוק אותו הדבר רק בצבעים אחרים,
בסיטואציה שונה, עם רגש אחר, אוהב.
ואתה אפילו לא מנסה להראות אחרת, או שכן ואני קצת אטומה בכדי
לקלוט.
מחפש את החום והעבר בכוס תה עם נענע כשאתה חולה, שתיים סוכר,
כמו שאתה אוהב, ולבחוש לשני הכיוונים שיהייה יותר טעים...
יושב לך בדירה השכורה שלך ומדבר איתי שעות כמו מנסה להגיד לי
כמה אתה בודד שם לבדך.
אולי זה סתם מהבדידות, הרצון הזה שלך לראות אותי, ואולי עוד
נשאר בך משהו, אפילו קטן שאומר לך ללכת רחוק, איפה שנמצא
האושר, לכיוון שעפות הציפורים.
תשקע במחשבות שלך בתוך עשרות הספרים המאובקים שלך, עם ערימת
הטישו והסירופ לשיעול.
תרגיש טוב בסוף, אולי בגללי