שקט
סוף סוף כולם הלכו לישון
ואת נשארת לבדך עם הדממה הצורמת, גם ככה כשהם פה את
בכל-זאת לבדך תמיד.
את מרגישה שמשהו מפריע לך בתוך השקט המאולץ הזה.
הלילה הזה הוא מוזר, את פשוט רוצה לפרוש כנף ולעזוב את הדממה,
את חושבת על הכל, כמו תמיד, קחי איתך צידה לדרך-
מעט חלומות אפס אהבה.
זה יכנס לך בתיק הקטן שלך.
תחיי על הרפתקאות כי האהבה מזמן נטשה את עולמך הקטן והמלא.
את חושבת שאת לא מסוגלת, אבל את יודעת שכן.
העולם השחור-לבן שלך לאט לאט יתמלא בצבעים לפחות ככה זה נראה.
פתאום רגלייך קלילות ואת מרגישה שאת יכולה ללכת לאן שרק תרצי,
תזכרי ילדה, התיק הקטן שלך.
את חושבת שזה הכל, זה בעצם כלום, עוד תביני ממשך השנים.
נותרת לבדך ובעצם זה לא כל-כך עצוב, לפעמים אדם צריך את הלבד
שלו, גם ככה את לא אוהבת צבעים.
תשאירי מאחור את כל השנאה הזאת וצאי לדרך חדשה.
לבדך, כן, את מסוגלת ואת גם יודעת את זה.