"גם אם תישבר מישהו יבוא וירכיב אותך!", היא אמרה והפנתה את
גבה.
"כן, תמשיכי לחשוב ככה, בסוף תצטרכי ללמוד לחיות בעצמך. אולי
לך תמיד עוזרים למצוא את הדרך, אבל אני אסתדר בעצמי תודה!!".
"אל תפחד, נו, אני מחכה, תבוא כבר, אם יקרה לך משהו אני ארכיב
אותך..."
"כן, בטח" הוא חשב לעצמו והחליט בשקט, בפנים, שגם אם תתחנן הוא
לא יבוא איתה לשום מקום. לפחות לא אחרי מה שקרה בפעם שעברה...
אז מה קרה בפעם שעברה?  היא לקחה אותו למסיבת תה אצל איזה אחד
משוגע ובסוף היא ברחה לו ושברה אותו לחתיכות. לקח לו יותר
מחודש להתאושש.  תמיד היא חושבת שמישהו יסדר לה את העניינים
ויאמר לה מה לעשות ואת מה לתקן.
"מתי כבר תביני, אותי לא שוברים יותר מפעם אחת!!!", טוב, זה לא
היה לגמרי נכון, אבל היא לא ידעה את זה. "אתה לא מבין, קשה לי
להיות לבד, להסתובב בעצמי, הכל לא מובן לי לפעמים ולהסתדר
בעצמי אני לא מוכנה." "אין לך חיים משלך, את חיה דרך החלטות של
אנשים אחרים ולא מתעמתת אם אף אחד... טוב, בעצם את כן מתעמתת
עם משהו אחד, איתי.". "אתה רואה אני לא כלכך גרועה". "יודעת
מה, אני מוכן לבוא איתך, אבל רק עד הקצה של השביל."

לפעמים היה נדמה לו שהוא כל הזמן הולך וחוזר, כאילו הוא התמים
וזה שלא מתעמת. תמיד נשבר וחוזר... נשבר וחוזר...
הדבר שתמיד הצחיק אותה היה איך שהוא נשבר ברגע שהוא ירד מהחומה
ואיך שהדביקו אותו בדבק מגע אקסטרה חזק שלא יישבר שוב. זה לא
עזר. בסוף גם היא תישבר...