איפה אני? אורי שלי, תגיד לי, איפה אני? הלכתי לאיבוד, וכבר לא
מוצאת דרך חזרה אל עצמי.

אתה זוכר את הפעם האחרונה שהלכתי לאיבוד?
זה היה קצת לפני שהיית איתה, זוכר? שכבתי שם על הרצפה, בלילה,
רועדת, מפחדת, כי לא היה שביל, ואתה, אתה הרמת אותי כי הייתי
פצועה, הרמת אותי וסחבת אותי כל הדרך חזרה אל עצמי, גם כשרציתי
להפסיק, המשכת ללכת עד שהגענו אלי.
ואני, אני הייתי כל-כך מאושרת, כי אחרי המסע הפצעים כבר נמחקו
לי כמעט לגמרי מהגוף ונותרו רק צלקות קטנות שעוד מזכירות לי
איך. איך הלכתי, אז, לאיבוד.

ושוב, אני לא מוצאת אותי , וחשוך לי וקר לי ואיפה אתה?
למה אתה לא מציל אותי? לא הלכתי לאיבוד בגללך, איבדתי את הדרך
בגלל מליון דברים אבל עצוב לי שאתה לא מרים אותי פתאום, זה חסר
לי, אתה חסר לי.

אתה יודע, יש הבדל בין להמאס על מישהו לבין מה שקרה. אם הייתי
נמאסת עליך היית זורק אלי היי ו-ביי מידי פעם, דווקא בגלל
שהיינו "ידידים הכי טובים". אבל זה לא מה שאתה עושה, אתה מתעלם
ממני, כל פעם שאתה רואה אותי השמחה בורחת מהעיניים שלך ואתה
חוסם אותן. עצוב לי להסתכל עליך.

אתה זוכר, שאמרת לי שאני מקום ראשון בסולם האהבה שלך? ואני
אמרתי לך שאתה בשלי? , לגלות לך סוד- אתה עדין בשלי, עם כל
השמחה הזאת שהכנסת אלי, עם כל המרץ, וכל הייאוש, וכל התקווה,
וכל הרצון, תמיד תהיה מקום ראשון.

אני חיבת לתקוע כאן תודה, סליחה אבל תודה.

אני בוכה. לא רציתי שתדע, אני בוכה כי המקום הראשון שלי לא
נלחם עלי מספיק. הוא יודע שאתנצל, הוא יודע שאביא לו את כל
הכוכבים אם אצטרך.
הוא יודע שאני אשתנה בשבילו,  זה כבר קרה הרבה פעמים, שהשתנתי
בשבילך, סליחה שהשתנתי בשביל להיות מסוגלת להיות שלך.
אתה יודע אני בכלל לא מצטערת על זה לדעתי זה היה שינוי חיובי.

אני חושבת שבתור חברה שלך לשעבר, יזיזה שלך לשעבר, ידידה שלך
לשעבר, או מה שלא הייתי בשבילך, יש לי את כל הזכויות ויותר
לדרוש לדעת מה קרה.

אבל אתה שותק, רק בורח ושותק, ומנסה להעלם ולהעלים אותי,
ומצליח מצויין אני נעלמת, אני נמחקת, גם ממך, אבל גם מעצמי.

אז שוב הלכתי לאיבוד והצלקות נפתחו לפצעים ענקיים חדשים, ואני
מלאה בדם, ואיפה אתה? אתה לא שם בשבילי, ואני שוב רועדת, ושוב
כואב לי, כי הרבה אנשים ואפילו אני בעצמי, גרמתי לי לכאוב, אבל
יותר מהכול אורי, הכי הכי עצוב לי, שאתה כבר לא בא להציל
אותי.

מוקדש למקום הראשון שלי...