"אני אוהבת אותך"
"מה?"
"אני אוהבת אותך! מה יש לא להבין?"
"לא ציפיתי לזה!"
"אז כדאי שתעשה משהו בנידון!"
"את יכולה לחזור על המשפט הראשון שוב?"
"לא"
"למה?"
"תגיד אתה חרש?"
"לא"
"אז למה אני צריכה לחזור על זה שוב?"
"כי אני רוצה להיות בטוח ששמעתי טוב"
"אמרתי את זה פעמים, אם בפעמים האלה שמעת אותו דבר אז שמעת
טוב!"
הוא שתק.
"אתה לא מתכוון להגיד לי משהו?"
"יש משהו שאני צריך להגיד לך?"
"כן...."
"מה הוא?"
"אתה ילד ממש מפגר!" אמרתי והתחלתי ללכת משם.
"חכי!"
נעצרתי.
"כן?"
"קשה לי להודות בזה..."
"במה?"
"בזה ש...."
"אני מחכה..."
"בזה שאני אוהב אותך"
הייתי בשוק.
"אתה רציני?"
"לגמרי"
"אתה בטוח?"
"כן"
"רגע, אז עכשיו אנחנו חברים?"
"לא יודע"
"גם אני לא"
"את רוצה להיות חברה שלי?"
"כן" אמרתי בבישנות.
"יופי, כי גם אני רוצה"
"מה? להיות חברה שלך?"
הוא גיחח.
"לא, להיות חבר שלך"
התקרבתי אליו.
"אז מה עושים?"
"אני לא יודע"
"אתה יודע משהו אחר?"
"כן"
"מה?"
"שאני רוצה לנשק אותך"
שנינו עצמנו עניים והתנשקנו.