[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








אני את שלי עשיתי. תרמתי את חלקי פעם נוספת לביטחון מדינת
ישראל.

התחלנו לשוט היום, יום רביעי, בסביבות הצהרים. יצאנו מאחת ערי
הנמל הקטנות של אירן והיעד שלנו היה עזה. אני ועוד תריסר
מוסלמים פנאטיים שמוכנים להקריב את עצמם בשביל לחסל כמה
יהודים. המקום האחרון שאני צריך להיות בו. את המידע לגבי
המסלול שלנו וזמני יציאה והגעה הצלחתי בקושי להעביר לאנשים שלי
בארץ. אבל זה היה רק החלק הראשון של המשימה שלי, החלק השני הוא
לעזור מבפנים להשתלטות.

כבר כמה שעות טובות שאנחנו שטים, והרגע היחיד שבאמת חששתי היה
בזמן ארוחת הערב. מלבד נהג הספינה שנשאר למעלה כל שאר הצוות
ישב סביב שולחן אחד ארוך ואכלנו סוג מוזר של בשר, שטעמו היה
טעם של עוף מכובס באקונומיקה. כזה... עוף של אימא. אחרי ביס
וחצי הייתי מוכרח להגיד "אויש איך בא לי חזיר" בערבית המסורבלת
שלי. כולם הסתכלו עליי במבטים האלה שלהם, כאילו לראות עד כמה
מטורף יכול להיות אדם, יהודי מתחזה לערבי פלשטינאי ומסתנן
לספינת נשק איראנית. הראש שלי אמר לי לקום מהר מהכיסא ולקפוץ
מבעד לחלון שמאחורי החוצה לים, רק שלא ייתפסו אותי הרוצחים
האלה. אבל הלב שלי אמר לי להתחיל לצחוק. בסופן של שלושים שניות
מייגעות (אני בטוח שהם קלטו שאני מזיע מהלחץ) צחקתי בקול רם,
והם שברו שתיקה והצטרפו אליי.

בערך בחצות סיימתי את המשמרת שלי להיות בעמדת התצפית, והעברתי
את המשקפת (שטרחתי לשבור בלי שאף אחד ישים לב) לבא שאחריי. גוץ
שמנמן וקרח, עם העיניים הכי כחולות שראיתי בחיי. נכנסתי לחדרו
של קפטן הספינה, עומר עכאווי. גבר נאה, כבן ארבעים וארבע, את
פנוי מעטר שפם מעוצב בדייקנות של צורף, ומתחת לפיאה שחורה
מוסתר שיער בהיר ארוך וגולש, שנאסף מפאת תפקידו הרם. שוב העזתי
ופציתי את פי לדבר אליו בערבית. "אני רוצה לדבר איתך", אמרתי
לו, "בנוגע אליך. אני לא יכול להישאר אדיש כלפיך, אתה גורם לי
לחוש דברים שמעולם לא הרגשתי." הפרצוף המופתע שלו הצחיק אותי
אבל המשכתי במונולוג הסוחף בארשת פנים רצינית. "אני בתול,
ומעולם לא ידעתי טעמה של אהבה. והיום כשנפגשנו בפעם הראשונה,
אתה ואני, ידעתי בכל גופי שאתה האיש, אותך אני אוהב, אותך אני
רוצה". הקפטן התרומם מכיסאו וצעד בדומייה מכאיבה לעבר הדלת.
האם הוא קורא לאחד מאנשי הצוות שיחסל אותי? אלוהים אדירים! הוא
נעל את דלת חדרו והתקרב אליי, שומר על השקט המסתורי שלו.

עמדנו קרובים מאוד, קרובים מדי, העיניים שלי נבלעו בתוך
העיניים השחורות שלו, מה הוא יעשה לי עכשיו התחלתי לחשוב.
ירביץ לי או ינשק אותי. ניתן היה לחתוך את המתח בסכין מנתחים.
הוא נשם ראשון, הרשיתי לעצמי לעשות כמוהו והוצאתי את האוויר
המלוח שכמעט חנק את גרוני. הוא הרים את שתי כפות ידיו, הצמיד
אותן ללחיי ולא זז. ככה עמדנו דקה ארוכה. "יאללה" אמר בחצי
צחוק חצי תשוקה, וקירב את ראשו לעברי. הצמיד את שפתותיו אל
שפתיי וינק מהן נשיקה כמו דבש. הרשיתי לעצמי לעשות את הצעד הבא
והתחלתי ללטף את גבו בידיי. תוך כדי שהתנשקנו התחלנו להתפשט
בזהירות, ושם על שולחן הכתיבה הקטנטן שלו שכבנו אחד על השני,
מוצאים רגל פה ורגל שם, אוחזים זה בידיו של זה ברומנטיקה
סוריאליסטית כמעט, שפמו הארוך מדגדג לי את הפנים, כל כך רך
ונעים. חשתי את פעימות לבו הולמות על חזי, והוא לא חדל מלנשק
אותי אף לא לשניה. ידעתי שעוד מעט והחמצן שלי יאזל אבל לא
יכולתי להפסיק אותו עכשיו, הוא גרם לי להרגיש כמו שמעולם לא
הרגשתי. וככה, על שולחן עץ קטן ורופף, בתוך ספינת נשק מיטלטלת
במימיו של ים גועש, הייתי מאושר.

שעתיים או שלוש המשכנו במעשינו, אני והקפטן, עד שסופסוף קיבלתי
את הרשות לעצור ולסיים את משימתי. כך, לפנות בוקר, חיילנו
הקיפו את הספינה במסוקי קרב ממעל וסירות גומי מכל הצדדים,
וחיילי הקומנדו הימי, צעירים ומבוגרים כאחד שאותם למדתי להעריך
רק לאחר השירות הצבאי שלי בסיירת חרוב, לקחו את הפיקוד על
הספינה והובילו אותה, על כל הצוות והנשק שבה, לאילת. אני את
שלי עשיתי. וגם את הקפטן היפה עשיתי.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
דוד ד'אור כבר
עשה בר-מצווה?

האישה הקטנה
דואגת להתפתחותו
התקינה של הזמר
הנערץ.


תרומה לבמה




בבמה מאז 6/1/02 2:57
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
עמרי שומרון

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה