יקירתי הביאה רוח ים בין אצבעות ידיה
שעה שבחשה בשערי
ליבי חיפש מפרש להיאחז בו
ואני חשבתי-היא אישה.

היא קנתה עץ לתוך העיר
זויות בטון יסוככו על ענפיו
כפי שזוויותיה מסוככות על ליבה.
אני
הרמתי צדף רחוק מן המים
ולחשתי לגלים את חרדותיי.
הים הצמיד אותי לאוזנו
שומע את ליבי
המקשיב לליבה.
אני והיא
האמיצה דיה להביא את היער לביתה
אתמול בבית קפה של ניאון
לפתע הים שלנו נמלא בשאון של סרק.
קודם הרחתי בה יסמין שלא פרח
נגסתי בעורה הרך
ולפתע אני והיא בניאון.

עוצמת את עיניי.