"אני אוהב גלידת שוקולד, ושונא שונא וניל, אין לזה בכלל טעם"
איזה שיחה מפגרת, הפשלתי את הג'קט המחמם מידי מעל גופי. אבל
היה בו משהו מהפנט בכל זאת. איזה חום גרנדיוזי שחודר אלי לנפש.
תהיתי לפעמים אם קיימת שם אצלי נפש, ואם היא קיימת אז איך היא
נראת? מרובעת? עגולה? אולי בצורת משושה."אז מתי תמצאי עבודה?"
עכשיו יוסי ניסה לשחק אותה אבא שלי, טוב אפשר היה להבין אותו.
"כשאמצא" ליקקתי קלות את הכפית הלבנה. "זאת תשובה?" הוא שאל.
והוא התחיל להגזים, אומנם הוא בן 46 ואומנם הוא אוהב אותי אבל
בכל זאת שיירד מהעץ. קמתי והתחלתי ללכת לעבר הים. כאלו, מי
צריך עבודה כשיש כזה ים? בחור גבוה על גלשן תפס גל. מה לעזעזל
אני עושה עם מגודל בן 46 כשיש גלשן כזה חתיך שם במים. האהבה
אין לה בכלל חוקים. קודם כל היא חוצפנית, כלומר באיזה זכות היא
מתפרצת לחדר ליבנו בלי לדפוק, וחוץ מזה שהיא וואלגרית,ישר
מתקיפה כמו בכביש אוטוסטרדה, לא עוצרת לבדוק את הבלמים. ככה
היה עם יוסי. יום אחד הוא הופיע עם שחומי בגן הקטן שלי ושל
דון,פיתחנו שיחה, כמובן על כלבים כי זה היה הנושא הזמין ביותר
בגן. ובייחוד כשדון שלי ניסה לעלות על שחומי ולדפוק אותו.
"בחיי יש לך כלב הומו, רק שלא יקלקל את שחומי" כשהוא אמר את זה
בנימה מתנשאת רציתי להרביץ לו. דון הוא הכלב הכי מקסים בעולם
ומי הוא שירד עליו. אבל במקום זה צחקתי. אני חושבת שמה שהכי
כבש אותו זה הצחוק המזדמן שלי. כן, אחר כך גם השירים כבשו
אותו. "איך את כותבת ככה, איך את עושה את זה?" אחרי כן השאלה
התחלפה ב:"איך את מנשקת ככה? איך את עושה את זה?" וכמובן
שכשהזדיינו במכונית הכסופה  שלו:"איך את מזיינת ככה..."
יוסי היה כמו ילד בן 13, בעיקר בהתחלה שהוא התחנן שאני לא אתן
לו לגמור.
הנישואים שלו כמובן עמדו מנגד:הוא,ברוריה שלו ומיכל וענבל. זו
הייתה חומה אחו שרמוטה קשה לשבירה. אז כבר מראש ויתרתי... חוץ
מזה מי נתן לי את תפקיד הורסת המשפחות. ימים האשמתי את עידן,
אם הוא היה מסכים לרמזיי האהבה שלי, אם הוא רק היה מוריד את
העינים שלו משלי ששמה עליו כמו שהיא שמה על עוד מיליוני בחורים
שרדפו אחרייה בהיסטריה, לא הייתי בכלל עם יוסי היום.

יוסי רדף אחרי עם הגלידת שוקולד שלו והסוכריות הקטנות
הציבעוניות מעל, שהיו שמים לי על העוגת שוקולד בימי ההולדת
שהייתי ילדה. וואו איך אהבתי את העוגה הזו. אמא הייתה אופה
אותה לכבודי, וחמדה המחנכת הייתה פורסת אותה למרובעים סימטריים
לכל הילדים בכיתה, וכולם היו מביטים בהערצה.

כשחזרנו הביתה אז יוסי עטה על עצמו מבט רציני ומתפקח. כזה
שאומר: צריך לחזור הביתה מהר לסלט ולמקושקשת של ברוריה,שהיא לא
תגלה שאני בוגד בה. בכלל איזה דוחה זה ללכת לזיין בחורה צעירה
ואחר כך לחזור לאוכל של האישה המבוגרת שלך. שיהיה לי בריא.
"נתראה מחר" הוא חייך חיוך נחשי, ובעיניו מבט שובב, כמעט
מופרע- לפעמים הייתי סבורה שהוא זקוק לטיפול פסיכולוגי, הו אז
הוא היה לבטח מנסה לעלות על הפסיכולוגית שלו וכמובן שלפני זה
הוא היה בודק על מישהי שתהיה כוסית. אוף איך אהבתי אותו, חתיכת
דראק שידע איך לאמר את המילים המתאימות כדי לגרום לי יותר
ויותר להיות שלו.
היינו נוסעים במכונית הכסופה שלו והוא היה פוצח בתאורים מרניני
לב, על הרגשות הסוערים שלו כלפיי, שעות הוא היה מסוגל לדבר על
איך הוא מחכה לרגע המיוחל בו ניפגש ועל איך שזרעותיו משתוקקות
לחבק את גופי הנעים ולנשק את שפתי המתוקות.

בשלב מסויים הייתי אובססיבית אליו,הכל היה קשור אליו ואל
אהבתנו.
יום אחד ניפרדנו- ניגמר. לא יכולתי יותר לחיות ככה. הקנאה
הטריפה לי את המוח, פיללתי כל לילה שאתעורר בבוקר בדמות
ברוריה,ואגלה שאני היא כשאתעורר משנת הצהריים, ואמהר להכין לו
מקושקשת. הוא טס לחו"ל כשהחלטתי להיפרד. זה היה הקש ששבר את גב
הגמל. מה אני עז? אני אמורה לחכות שבועיים לאדון יוסי שעושה
אהבה עם ברוריה בחדרי מלון בפאריס. אני אמורה לשכב בוהה, בלילה
בתיקרה, ולדמיין איך הוא וברוריה עומדים על מגדל אייפל יחדיו.
זה כאב. ואני, אני בכוונה הכאבתי לעצמי, כל הזמן ובטורדנות
דימיינתי את שניהם בעיר הכי רומנטית באירופה. כך ידעתי ארצה
להעיף אותו מחיי.
וכשהוא חזר מפאריס הודעתי לו בשנאה שאין לה סוף שאני עוזבת.
הוא קיבל רע את רוע הגזרה. כמו תינוק בן יומו הוא בכה שלא
אעזוב אותו. כמעט התפתתי כשהוא תיאר לי איך הוא הלך ברחובות
הרומנטים של פאריס ודמיין אותי מול עיניו. המלאך שלי אמר
לי-"בול שיט, אל תקשיבי, זה הכל חירטוטיה אחת גדולה" השטן אל
מולו אמר:" תראי איך הוא אוהב אותך, אל תעזבי אותו". נו, ולי
היה מזל הקשבתי למלאך שלי...

בתוך מכונית כסופה , אני והוא יושבים, הוא אוחז לי את היד
ומצחיק אותי נורא. הוא מתוק, אני אוהבת אותו. את כולו...
איש עם קרחת באמצע הראש רץ מול עיני על המדרכה ברחוב, אני
מכירה אותו- נדמה לי,  הוא היה פעם שלי,אהבתי אותו בטרוף-
יוסי, ועכשיו עם הקרחת באמצע הראש... וואו מה עבר עלי אז
כשבחרתי בו?