דממה לא שקט ולא שלווה,
יושבת על המדרכה בוכה.
אפלה נופלת עוטפת ברכות,
מחבקת אותך, נושקת.
אהבה שנעלמה וכבר לא קיימת,
לב שבור לא ניתן לאיחוי.
דמעה נופלת על הלחי,
אולי מחממת במקצת.
רועדת, מחכה אולי הוא ישוב,
אולי הוא יקח אותי בידיו ויחבק.
אבל לא! שקט, דממה.
יד קרה על כתפך,
מעלה את ראשך וממולך,
עומד אחד אפל מזמין אותך להצטרף.
מסתכלת לצדך רואה אקדח,
לוקחת בידך, יורה.
זאת סופה של אהבה.
והאיש האפל נושא אותך על תוך הערפל.