אור ראשון של בוקר.
ראשון כבר מזמן התעורר , והזריחה מצאה אותו זוחל בביצות שורצות
הראשונים , בין הים לחולות. אנשים שלא היו כותבים מביני דבר
מבמה חדשה , יכלו לטעות ולחשוב שהוא רמבו. אחרי הכל , ראשון
המסוקס והשרירי , היה חנוט בגופיה צמוד בצבע חאקי ובמכנסי ב'
צבאיות , סכין בין שיניו החשוקות , ועל גבו נישא תת-מקלע 70
מ"מ עצבני.

השמש עברה כבר את מרכז הרקיע , והערב נטה לרדת , כשראשון הגיע
סוף סוף למטרתו. נוא חתך בסכין הקומנדו פירצה דקה בגדר התיל ,
והזדחל אל מבעד לפתח הארעי. מבט קר בעיניו , הוא שם פעמיו אל
עבר המבנה הנטוש , שניצב באמצע הפרדס , מאזין בדריכות לזעקות
החנוקות , לקול הכנפיים המשתקשקות , והנוצות הנושרות.
הוא הרים את ראשו , זהיר זהיר , ומחזה איום נגלה לעיני-

שם הוא היה - אבא קריר - בועל אווז , ושלא בהסכמה.
אבא , מבט פרוע של סיפוק בעיניו , היה עסוק במעשיהו הנלוזים
ולא שם לב בכלל לראשון שהתגנב מאחוריו , אוחז בידיו שק אשכים
של ג'מוס ארצישראלי מצוי ואפטרשייב בריח וניל.




ההמשך - בקרוב.