שכבתי על שכבת הקלקצף שהייתה לרגלי הדרגש שבמרגלות החדר.
חשבתי על קריסטין, עינייה האפורות המביטות בי, חודרות דרכי,
כמו האפלה הסוררת בחוץ. רציתי לראות אותה שוב, רציתי להרגיש
אותה,
לחוש את שפתיה.

דרך חלון החדר היה אפשר לראות את שדרת הפנסים האדומים,
והגחליליות המעטרות אותם, בעוד האור האפלולי היווה אווירה
מהומהמת וקודרת, כמבשרת על רעות.
הגשם טיפטף על החלון בקול שממש הרגיע אותי.

התיישבתי על המיטה, החדר היה חשוך למדיי, מלבד אותן אורות
שחדרו דרך החלון ויצרו מין קרן אור מרוכזת אל תקרת החדר.
מיששתי את כף ידי, את הצלקות שבגב כף היד. בפעם האחרונה
שהשתמשתי בלהבים שלי היה ממש לפני כמה שעות,
בתגרה מיותרת בפאב המקומי.
כשהן נשלפים הם ממש כואבים, אבל לפעמים אין לי ממש ברירה.
התקינו לי אותן באחת המעבדות בצ'יבא. אני זוכר את הסמים
המעוררי הזיות שהזריקו לי, זה לא ממש שינה לי, אבל זה לא עשה
לי ממש טוב.

חשבתי עלייה שוב, בשעה שלבשתי את מכנסי השחורות עשויות סאטן.
רציתי לראות אותה, וידעתי איפה למצוא אותה.

ירדתי במדרגות מאחר והמעלית לא עובדת כבר 8 שנים לפחות,
הדירה השכורה הזאת הייתה המקום היחיד שיכולתי למצוא עם הכסף
שנשאר לי, הוא היה עלוב וממוטט, אבל זה עדיף מכלום.
נזהרתי שלא לדרוך על יותר מדיי מקקים תוך כדי ירידה במדרגות
הרעועות, אבל זה היה כמעט בלתי אפשרי, המקום היה שורץ בחראים
הקטנים.

יצאתי דרך דלת החירום העשויה פלדה קשיחה, אל הסימטה האחורית של
הבניין. הסימטה הייתה מלאה בפסולת כימית, ניירות, וחוטי חשמל
ממכונות הפעלה הרוסות. הגשם טיפטף על פניי,
והייתה זו הרגשה מרעננת למדיי.
יצאתי מהסימטה אל אחד הרחובות. שילטי נאון בוהקים הבהבו בשלל
צבעיהם, והשתקפותם הוחזרה דרך שלוליות המים שהציפו את הרחוב.
פילסתי את דרכי דרך ההמון עד שהגעתי אל הכניסה של אולם
המשחקים.
הרבה ג'אנקים מסתובבים פה, מבזבזים את שארית כספם על המכונות.

היה אפשר לשמוע בחור אחד שהפיל פצצה על כמה מבנים, וכל האולם
בהק בצבע אדום כהה, מישהו היכה את יריבו בקרב ה'רב-מימדי' על
גבי המסך הגדול שמרכז הרחבה, והיריב הופל לרצפה בקול שבירת
עצמות.
והנה היא הייתה, קריסטין יפת-התואר, כהת השיער, עינייה האפורות
בהירות לא משות ממסך המכונה. התקרבתי אלייה.
"היי.. מה קורה ג'ס ?.." היא טפחה לי על הכתף במהירות וחזרה
למשחק.
הבטתי באצבעותיה המרצדות על לוח המשחק.
היא לבשה חליפת עור צמודה, מתוחזקת בטלאים בכמה מקומות,
כפפות שחורות ארוכות ישנות חסרות אצבעות עיטרו את זרועותיה,
ואיפור שחור כבד הדגיש את עינייה הגדולות והיפות, ואת עצמות
לחיה הבנויות היטב, עורה היה חיוור וטהור.
"ישנתי קצת.. עבר עליי לילה קשה.. מתי את מסיימת פה ?.."
"שמעתי על אתמול, אחד מהמופרעים האלה.. חתיכת טיפוסים מסתובבים
ברחובות.. העיקר שאתה בסדר..", היא חייכה,
"עוד 5 דקות ואני לגמרי שלך..".
המתנתי עד שהיא תסיים, וכשסיימה היא הסתובבה אליי, וחיבקה
אותי,
חיבוק כזה של אהבה. היא הייתה כל-כך חמודה תחת ידיי.
היא חייכה אליי ונתנה לי נשיקה, על השפתיים.
בחיי, כמה שהיא גרמה לי להרגיש טוב.

היא לקחה את ידי, "אויי.. תראה מה הם עשו לך..", היא חיבקה את
כף ידי, עם הבעה מצערת על פנייה. "בוא אליי לדירה, אני אחבוש
לך את זה."
היא לקחה אותי אלייה. זאת לא הייתה דירה, אלא חדר שכור באיזה
מלון זול.
קריסטין השכיבה אותי על הקלקצף, שמייד התאים את צורתו אליי,
והלכה לחדר האמבטיה, ולקחה כמה דברים מהארון.
כעבור מספר רגעים, כשחזרה, היא התיישבה על הדרגש לידי, לקחה את
כף ידי, והחלה לחבוש אותה.
"מסכן שלי, תבטיח לי שתשתדל לא להיכנס לעימותים האלה, אתה גורם
לליבי להחסיר פעימה.." היא חייכה את החיוך המקסים שלה. עינייה
האפורות זהרו בבוהק שהמיס את כולי תוך שניות.
היא הזריקה לתוך התחבושת האלסטית-מכנית את חומר השטיפה, והניחה
את המזרק בצד בסיומה.

באותו הלילה, נשארתי לישון שם, ביחד איתה, היא התעקשה על כך,
אני כמובן לא סירבתי. התעוררתי פעם אחת והרגשתי אותה מכורבלת
לצידי, הסתכלתי אלייה. פנייה היו יצירת פאר בפניי עצמם, כאילו
צוירו על ידי בוטצ'ילי עצמו.
העברתי את אצבעותיי על עצמות לחייה, ירדתי לשפתייה, ונשקתי לה
קלות. אהבתי אותה, מכל ליבי. למרות שהיא לא הייתה בן-אדם.
ידעתי שלא נשאר לה הרבה זמן לחיות, ורציתי לנצל את כל הזמן
האפשרי איתה. היא נוצרה במעבדה, ולא הייתה ילוד אישה כמוני,
למרות שאני לא ממש זוכר את זה. היא הייתה מושלמת, אבל לא יציבה
מבחינת רגשות במובן הזה, מכוון שהייתה כמו ילדה, היא אהבה ללא
הפסק, ללא יכולת הבנה למהות ריגשית זו, מכוון שכך תוכנתה לעשות
כנראה. אבל היא אהבה אותי, מהפעם הראשונה שנפגשנו. ותמשיך
לאהוב אותי לנצח. זה מה שיפה במצב, היא לא תפסיק, היא לא
תתאכזב, אהבתה רק תגבר, וכך גם שלי.

היא כל-כך יפה, המלאכית שלי,
כל מה שאני מרגיש עכשיו,
זה שאני אוהב אותה לנצח.



בהכרעה נערצת לגדולים מכל-

האם אנדרואידים חולמים על כבשים חשמליות?- פיליפ ק. דיק
בלייד ראנר- רידלי סקוט
ניורומאנסר- וויליאם גיבסון