הוא הגבוה מיכולתי,
אוהב אותי בדרך שאיני מוכנה להסתפק בה,
ובכל פעם אני חוטפת עוד סטירות,
ואני לא מסיטה את הראש,
אלא מותירה את הראש כשהיה,
חוטפת את הסטירות ולא מנידה עפעף,
רק דומעת דמעה חרישית
מבעד לחיוך המאוהב והאדיוטי שלי.
שרוף בפניי את כל רקמת הליטופים שלי,
את המילים שהרכבתי לכבוד כמיהתי אליך,
שרוף הכל, העלה באש ואני עוד אחייך
את החיוך המאוהב והאדיוטי הזה,
קנה רובה משוכלל,
שפר את יכולת הפיצוץ של הכדורים
והרם את קנה הרובה לליבי, לפניי,
ותירה כדור כדור כדור,
אחד בלב, אחד בפנים
אחד ברגליים,
ואני הירויה
אהרוס לך את כל התוכניות.
הלב בשארית כוחותיו יתכווץ
ובין חדריו עדיין תישמע
אוושת שמך
חלש חלש אבל ישנו,
פניי יתפוצצו,
חור נובע דם ופיסות בשר,
ורק החיוך המאוהב בעינו נותר,
אדיוטי מתמיד מתכחש למציאות
לכאב ולפציעה שפצעת אתה,
ורגליי המרוטשות
עצמות מפוקעות
ומפרקים חשופים
עוד יישאו אותי עד אליך.
אהבתי האדיוטית תישא אותי עד לנצח,
וגם אם תנסה לנצח אותה,
לא תצלח דרכך |