ואני .
תוקעת את כל החיים שלי,
את כל התוכניות שלי
בציפייה דרוכה לבקשותיו,
שרק יבקש ממני
שארים לו את העט שנפל
משולחן הכתיבה שלו,
ואני אסע שעתיים מעיר לעיר,
בגשם בקור ובשרב,
רק שיתן לי את העונג
לראות אותו,
לתפוס באפי
את סימני הריח שלו,
חיכוך ידיים מקרי
כשאמסור לו את העט שרצה,
סריקה קלה של העיניים שלו אותי,
אולי חיוך, אולי מילה או שתיים.
ואז אני חוזרת לאשדוד
עם החוויות הקטנות
שמצטרפות לי
לכלל דמותו |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.