הבטתי בה.שערה התנופף מול הרוחות חזקות שניסו לעקור אותנו
שנעמדנו...מול הרוחות שמנסות להרוג שמה גדל כעת והצליחו...
ים היה סוער כאילו כעס על הקשר האסור שלנו...גלים מתנפצים מול
הסלעים ענקיים.
אורות יפהפים נצנצו בנוף חיפאי...
אוויריה היתה ביננו מחשמלת שאי אפשר להעלות על הכתב..
כעת אני מביט בכוכבים מנצנצים במרפסת שמשקיפה על הים התיכון
שהים גס ולא יפהפיה בימי מנסון עונת גשמים...
זה היה בסה'כ זיכרון רחוק...עדיין אוהב אותה את מורתי לספרות
אך חוקים בעולם הזה מונעים מאיתנו לאהבת אמת לפרוח,אני בסה'כ
תלמיד בתיכון עומד בגיוס.
אנסה לתאר לכם את יופיה של מורתי לספרות שגילה נע בסביבות
שלושים,גופה בשל כפרי מתוק שחווה קטפה פרי בעת תשוקתה ותאווה.
שערה בלונדי ועיניה חומות מביעות אהבה והבנה ואפלו סולחה...
מתלבשת כצעירה רעננה כאילו מעולם לא נישאה וכאילו לא היה לה
מעולם 2 ילדים...
אור סיגריה ניצנצה כששאפתי עמוק...
דמעה בודדה נפלה על לחיי כשנפרדנו,בטענתה שהיא מסרבת להרוס לי
את חיי צעירים ויש עוד דגים בים אך לכל רוחות איננה מבינה
זוהי אהבת אמת או אני תמים??
אך בקרוב אגלה...
מחר אני הולך לשרת בשטחים...אחשוב עליה והיא מחזיקה אותי...
המשך יבוא...