[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








סחכאן ירוק כבר לא היה קאפ צעיר, ועובדה זו לכשעצמה אומרת
הרבה. במשחק שבו מיומנותו של קאפ נמדדת במשך שהייתו במבוכים
הקטלניים, כשאפילו גילו נמדד בכמות הקומות אותן עבר, להיות
מבוגר זה כבר לא עניין של מה בכך. הוא הביט בחדר אליו עמד
להיכנס, חיפש חצי שניה בה המפלצתון יתרחק מהפתח, נכנס במהירות,
וכבר היה שני חדרים משם, בחדר שידע שיהיה ריק, כשהפצצה שהניח
קודם התפוצצה לאש ואבק, לוקחת איתה את המפלצתון ממנו חמק לעולם
שכולו מוות, ופוצעת עוד אחד בהדפה, כך ידע לפי הצווחה. הוא
ניצל את רגע ההפוגה לעשירית שניה של שקט, לנוח לחשוב. חלק
ממוחו כבר התחיל לתכנן את המהלך הבא, וכבר היה לוחש לו, בשקט,
"זה הולך להיות קשה, גבר", בעוד סחכאן נשען על הקיר, מותש, אך
בריא ונושם כרגיל, ושונא כל רגע.

הוא תיעב את המשחק, על מבוכיו האינסופיים עמוסי הקומות והחדרים
המתפתלים, על המפלצתונים המתועבים שבו, על הצופים ותאוות דמם
הנהנתנית, ועל חוסר השליטה. חוסר השליטה, אותו שנא יותר מכל.
אותו גורל חסר פשרות שבעטיו נולד כל איש קאפ למטרה אחת, אכזרית
- לשחק במבוך, לדמם, להרוג ולמות, הכל לשם הנאת הצופים. חוסר
היכולת לעשות דבר מלבד לפרוץ מבין שורות אחרי שורות של
מפלצתונים חסרי בינה, לאסוף עוד ועוד נקודות, כשכל חושיו
צועקים לו לעצור, להסתובב, לברוח, כל דבר למעשה, מלבד לרוץ כשה
עיוור אל השוחט.

הוא הביט ביגעה אל החדר הבא, כניסה אחת, מוקשים חוסמים את
היציאה, ומפלצתון. היה זה מפלצתון כחול, ובקומה הכחולה פירוש
הדבר היה שהוא מהיר כמו קאפ יחף, אם לא יותר, וחמוש, כדרך כל
המפלצתונים בקומה הטבעית שלהם, לפי חוקיות המשחק היבשה
והנוקשה, לפי תורתו של המטא-חנט בורא הכל, שכפירה בשמו שקולה
להתאבדות, חשב סאחכן והצטמרר, שכן יותר ויותר בזמן האחרון היה
על מוחו להדחיק חילולי קודש שהמשיכו ועלו בשולי המחשבה.
לכאורה, חשב באירוניה, ממה יש לי לדאוג? המפלצתונים הם בסך הכל
יצורים מכוערים שפועלים באקראיות מוחלטת, וחסרים כל חוש
ומודעות, בקושי שמים לב כשקאפ עובד לידם, רק צווחים את
צווחותיהם הנוראות כשיורים בהם, או כשהם צועדים בטמטום עיוור
על מוקש. אבל כשהביט לחדר ממולו, אל המפלצתון הנע סביב
במהירות, יורה לכל עבר ללא אבחנה, ידע שאין זה פשוט כך. ידע
הוא על בשרו את טעם נשיכתם של אלה, שכשניתכות מכל עבר עלולות
להיות קטלניות. הוא הרגיש את עיני הצופים נעוצות בו ממעל,
עיניים רעבות לדם, שלו או של המפלצתון, זה היינו הך בשבילם.
"אתה הגיבור שלהם", זכר הוא את המדריך שהיה לו בילדותו הקצרה
אומר לו ולשאר הילדים בארשת חשיבות משכנעת, ועיני כולם נצצו.
ממש גיבור, התעוות סחכאן בכאב, כשהמשיך ונזכר בטקס הזיכרון
שעשו כולם למדריך, שנהרג בקומה הרביעית בלבד, טקס אחד מיני
רבים. סחכאן עצמו היה בקומה העשרים וחמש, ולא התכוון למות
בקרוב, אם כי קיבל את המוות כחלק בלתי נפרד מחייו, כיאות ללוחם
קאפ אמיתי, וכיוון שפשוט לא הייתה לא ברירה.

טוב, מספיק רחמים עצמיים, כבר כמעט חצי שניה אני פה, התעשת
פתאום, ופנה לעבר החדר הבא. הוא לא נשא פצצה, לכן חיכה
להזדמנות, שבאה כעבור שניה בצורת כדורי נתז שהופיעו וחיכו לו
כמה חדרים מאחור. הוא מיהר לאספם, מתחמק בדרכו ממפלצתון ומחסל
אותו ביריות בדרכו חזרה. כדורי הנתז הקנו לו יתרון מסוים, שכן
קפצו מהקירות לכל עבר, ופגעו במפלצתון גם מבלי שכיוון עליו
והרגוהו במהירות, שכן היה כבר מעט פצוע, מהדף הפצצה הקודמת.
הוא חש הזדהות מסוימת למרות הכל, שכן למרות שהקאפים חכמים
(ויפים) יותר מהמפלצתונים, ושהמפלצתונים עלו עליהם בכמות ואלה
שחיו בקומתם הטבעית היו מסוכנים ובעלי כישורים טובים יותר משל
הקאפים, שני הגזעים, הרגיש פתאום סחכאן, כולנו בעצם כאן
לשעשועם החולני של הצופים, חולקים אותו גורל מטופש, משותף...
הוא שמע וזכר את האגדות על אבותיו, אנשי הפאק, בגרסאות ישנות
יותר של המשחק בהם המבוכים היו פשוטים והמפלצתונים היו כמעט לא
מזיקים, מלבד נשיכתם שהייתה הקטלנית יותר. אך הזמנים השתנו,
וכנראה ההתעניינות במשחק ירדה, ונדרשו שינויים. סחכאן ידע מהו
פירוש המילה רייטינג, אך סרב, ככל בני עמו, להשתמש במילה זו,
בחושבו שהיא מעליבה את ישותו ומורידה מערך המשחק, מערך חייו,
ושנא את הצופים עוד יותר בשל יחסם לכך. השינויים, חשב, משתדל
להימנע ממירמור, היו להוסיף נשקים ופצצות למשחק, וכאן החל שוב
לאבד מקור רוחו. דם נשפך! מירר. בני עמו הוכחדו במאותיהם, אולי
באלפיהם, בגלל השעמום חסר השובע של הצופים חסרי המוסר...

הירגע, אמר לעצמו במהירות. במשחק, איבוד הריכוז משמעו מוות
וודאי. בדרכו חזרה לחדר האחרון נתקל בהפתעה טובה נוספת, נעלי
ריצה. משקלם לא אפשר לו לשמור על הכדורים המיוחדים, אך הוא
העדיף כרגע את הנעליים שאפשרו לו, מכסות את רגליו היחפות, לרוץ
מהר פי חמישה. הוא טס אל החדר, אסף את כל הנקודות שבו, התחמק
מהמפלצתון, אך בשל המהירות נפגמה מיומנות הקליטה שלו, ולזוועתו
פנה בקלות ראש הרסנית וראה, כמו בהילוך איטי, את המוקש מתקרב
אליו מבלי שיוכל לעצור. הפיצוץ כמעט הרג אותו, אבל הוא היה
במצבים כאלה וגרועים מאלה בעבר, וחושיו שוב לא אכזבהו,
כשבשארית כוחותיו התחמק בשנית מהמפלצתון, מרסס בנשקו בעיוורון,
אל החדר הבא. סחכאן גסס. עוד פגיעה, ואפילו הקטנה ביותר, תהרוג
אותו. הוא צלע, מתנודד בהתחלה ואז מאזן הליכתו בגאווה קאפית
אופיינית, אוסף במתינות מדודה את כל הנקודות בחדר, ולפתע, עבר
בו רעד וכאילו נולד מחדש. בחדר מימינו, הריק, חיכה, כאילו
המתין רק לו, חובש. הוא רץ אליו, עדיין נעול בנעלי הריצה, ותוך
חצי שניה כבר היה מטולא ומאושש, אם כי לא בשיא בריאותו. הוא
הרשה לעצמו לעצור לשניה, להשיב כוחות אל מול חווית סף המוות
שחווה, ושייזדנו הצופים, גיחך. אז פסע בנינוחות אל החדר האחרון
בו נשארו נקודות, אסף את כולן, ועצר, מחכה לממגשם שייקח אותו
לקומה הבאה ומודה למטא-חנט על שאפשר לו ברוב חסדו לסיים עוד
קומה בשלום. הממגשם איחר קצת, כהרגלו, וסחכאן התענג על כל רגע
של הפוגה.



כשהממגשם העלים והגשים אותו מחדש בקומה החדשה, חשכו פתאום
עיניו. הקומה שרצה מפלצתונים. וכאילו לא די בכך, במקום קירות,
החדרים היו מופרדים במוקשים! מילא הוא, שיודע להזהר, אבל
המפלצתונים, למען המטא-חנט! הם החלו ללא שהות לפסוע, פעם אחר
פעם, מתנפצים אל תוך הקירות הקטלניים, נהרגים ללא הכרה, פשוטו
כמשמעו.
"היזהרו, טיפשים! הפסיקו להתאבד כך, זה לא... זה לא אנושי,
ריבונו של עולם!", יבב סחכאן ללא תקווה, יודע שאף אחד, לא מקרב
המפלצתונים שדמם כבר ניגר בכמויות על הרצפה ועוד לא היה להם
די, לא מקרב הצופים האכזריים, חסרי הלב, ולא המטא-חנט, מאזין
לזעקותיו. הוא הכריח את עצמו לחדול, מקשיח את ליבו במאמץ
איתנים. זה רק לטובתך, ניסה לשכנע את עצמו, פחות מוקשים, פחות
סכנה, ואת המפלצתונים היית רוצח בלי להניד עפעף בכל מקרה,
והנה, המשיך ואמר לעצמו, לפחות ארבעה מפלצתונים צהובים יש
בקומה הזו, הצהובה גם היא... אך עובדה זו רק החריפה את המצב.
ארבעה מפלצתונים בקומתם הטבעית! בנוסף לחמישה מפלצתונים
רגילים, הונחו פה עוד ארבעה גושים כעורים ונבובים, עם נשק
להרוג אותי, עם מהירות להשיג ולטרוף אותי! כמעט ונטרפה דעתו,
והוא נמנע ברגע האחרון מלהפנות ראשו מעלה אל הצופים, אל
המטא-חנט היושב במרומים, ולזעוק עד כלות נשמתו, שני מעשים
אסורים בכל תוקף בקרב לוחמי הקאפ הקשוחים. בפעם המי יודע כמה,
סחכאן התרכז וחישל את עצמו לבאות, רוטן על כך שבאמת אינו יודע
כמה.

הוא החל, יותר מכוח האינרציה מאשר בשיטתיות שאפיינה אותו עד
כה, לאסוף את הנקודות מבין המוקשים שהקיפוהו. המפלצתונים עדיין
העסיקו את עצמם בנטרול המוקשים באמצעות דריכה עליהם, ולכן נתנו
לו שהות לעבוד לאט ורגוע ותלוש מהרגיל טרם הגיע לאזור בו שהו,
אחרי שניות מספר. אחרי מספר התחמקויות של הרגע האחרון, מצבו
הולך ומידרדר מנשיכות אקראיות ומוקשים בלתי נמנעים בכמות כזו,
ידע סחכאן שהסוף קרוב, במיוחד לאור העובדה שהחובש לא שיתף
פעולה במידה מספקת, כאילו הרגיש גם הוא שהמצב חסר סיכוי והטרחה
מיותרת.

הוא הטמין פצצה רבת עוצמה ומיהר להתרחק, אך גילה שאת דרך
נסיגתו חסמו שני מפלצתונים, אחד יורה לכל כיוון ללא הרף, שניהם
ביחד זזים מהר מדי מול הכניסה בשביל לאפשר התחמקות נקיה. הוא
עצר, תחילה מביט סביבו בקדחתנות, מחפש מוצא, ואז נרגע לפתע,
מחייך חיוך מריר. אז הצופים יקבלו את מבוקשם למרות הכל, צחקק
לעצמו בייאוש, ונע לעבר המפלצתונים. במצבו העגום מלכתחילה
נשיכתם הייתה קטלנית, ומייד היה כבר מתבוסס בדמו לרגליהם,
עדיין מחייך למרות הכאב, חושב על מקומו המובטח, מקום של כבוד,
בהיכל התהילה של המתים והמנצחים, "קומה עשרים ושש" כתוב ליד
שמו.
החיוך גווע לפתע, כשהביט בתדהמה מעלה, וראה לראשונה את הצופים,
את הבעות הצער של פניהם, הרכונים הרחק מעליו, חלקם מכפיפים
ראשם מטה באבל, חלקם קוראים בתסכול, ואז התפוצצה הפצצה. הוא מת
עם ארשת מוזרה של השתאות, הבנה, ואושר עילאי.

o מוקדש לכל קאפ-מן שנהרג תחת ידיי הבלתי מיומנות.
http://batman.jytol.fi/%janimm/capman - למתקשים
(% במקום טילדה, המקש משמאל ל-1)







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
גולש יקר, גולש
חביב, קרא את
היצירה ולא
מסביב!


תרומה לבמה




בבמה מאז 5/1/02 4:37
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
קיילב פנורד

© 1998-2021 זכויות שמורות לבמה חדשה