בגרביים לרגליה חולצה קיצית ומכנסי טרנינג יצאה מרגרט למרפסת.
שמש של תחילת מרץ חיממה את המרפסת, ואת השולחן המכוסה מפה
לבנה.
קרני השמש שיחקו בכוס הזכוכית שאחזה בידה מרגרט, שבדיוק סיימה
לערוך את השולחן.
קשת עליזה הוטלה על השולחן בעוד מרגרט הניחה את הכוס וחזרה אל
הבית להביא את החביטה שהיטגנה במחבת.
במירמור זועם החתול זינק בחדרים האפלוליים של הבית בחיפוש אחר
איוב בלתי נראה.
מרגרט הסיטה את הכיסא והתיישבה, מצמצמת את עיניה אל מול השמש.
מרגרט הייתה אישה כבת שלושים וארבע, שגרה באד מפרברי פריז בבית
קטן ולו מרפסת וגינה קטנה ומטופחת, שמרגרט נהגה להשקות כל יום
במזלף הירוק שעמד בפינת הגינה, ליד כלי העבודה.
מרגרט עבדה כמזכירה במשרד ממשלתי שעסק באחד הנושאים היותר
איזוטריים של תכנון סביבתי ונוי.
מרגרט עבדה חמישה ימים בשבוע משמונה וחצי בבוקר עד חמש בערב.
לעיתים בערבים הייתה יוצאת למסיבה עם ידידה שלה, ושם הן היו
מתפצלות ופונות לדרכן עם דייטים ארעיים שלפעמים נגמרו בטרמפ
הביתה ונשיקת לילה טוב ארוכה מהמקובל במכונית.
ולרוב הם נגמרו במיטתה צחורת הסדינים של מרגרט.
מרגרט הייתה נוהגת להחליף סדינים לאחר כל דייט כזה, שולחת
בהבעת גועל את הסדינים המדיפים ריח זיעה ואלכוהול למכבסה
הקרובה, ומחליפה אותם בסדינים אחרים.
למרגרט היה חתול ירוק עיניים ומפוספס פרווה בשם מאטייה. מאטייה
נכנס אל המרפסת בגאווה, לאחר שכפי הנראה הביס את אויבו הלא
ידוע.
מאטייה זינק בהבעה נחושה אל השולחן, שופך בדרכו את כוס המים על
המפה ודורך בתוך צלחתה של מרגרט.
בצעקת" מאטייה!" זרקה מרגרט את מאטייה מהשולחן, שנחת על רגליו
והבט בה בהבעה נרגזת והלך לדרכו בגאון, מפנה אליה את זנבו
הארוך.
מרגרט קיללה ונכנסה לבית ובידיה כלי ארוחת הבוקר הלא אכולה,
כשבמרכז צלחתה של מרגרט נראו בברור שתי טביעות רגליים של
חתול.
מרגרט הורידה את המפה הלבנה ברוגז, מנקה עם אחת מפינותיה
היבשות את שולחן הפלסטיק הזול.
עד מהרה מפה צחורה נוספת הונפה ונחתה ברכות על השולחן.
מרגרט חזרה והסתכלה על המפה, נשענת בגבה על אח מעמודי המרפסת,
ואוחזת בידה כוס תה.
מרגרט אהבה דברים לבנים. סדינים לבנים, תחרות לבנות ומפות
לבנות.
בביתה של מרגרט היו ספרים רבים, שאת רובם קראה בגיל עשרים ומאז
הם נחו שם, נועצים בה מבטים מאשימים.
מרגרט מעולם לא חשה בודדה.
היא חשה שחייה מלאים סיפוק, וסלדה מחיי הנישואים הכולאים,
שכלאו בבית אחד שני אנשים שבדרך כלל אין בניהם אהבה, ורק
חריקות המיטה ואנחות בלילות נודדי שינה העידו על כך שהם לא שני
זרים, ואולי דווקא להפך, אולי לילות אלה העידו יותר מכל על
זרותם של בני הזוג.
מרגרט לא חיפשה אהבה. אהבות כבר היו לה הרבה ורובן נגמרו לאחר
מספר חדשים , או שבועות.
אפילו חבר רציני היה לה, בגיל עשרים וחמש, עד שנאלצה לעשות
הפלה שהשאירה אותה עקרה ועם צלקות רגשיות לכל החיים, או לפחות
כך הטיחה בו ביום שבו צעקה עליו שיעזוב את הבית וצרחה לעבר גבו
המתרחק דרך החלון שהוא חלאה, ושהיא לא רוצה לראות אותו יותר.
מרגרט שתתה את התה כשאצבעה הקטנה מזדקרת מידית הספל.
השמיים הבהירים הבליטו את צדודית הפרוור הרדום, בבוקר הזה של
יום ראשון.
מאז ומתמיד מרגרט אהבה לקום מוקדם בבוקר בימי ראשון, לעיתים
הייתה מסדרת את הבית, לעיתים מבשל, לפעמים סתם שכבה במיטה עם
ספר עד הצהרים, ואז היא הייתה מדדה לעבר הלון הפתוח- פתחה
אותו, ונתנה לקור להלום בה כדלי מי קרח.
מטוס סילון פרם בשריקה א תכול השמיים, משאיר אחריו שביל לבן
שחצה את השמים לרוחבם.
מרגרט ניגשה לגינה וגזמה את אחרוני הנרקיסים, משאירה את גינתה
מיותמת.
באנחה של עצב שייט מבטה על פני גינתה הקטנה, ועבר על פני
הבוגנוויליה ושיח הורדים טיפס עם הקיסוס וירד אל השרכים ואל
ערוגת הנרקיסים המיותמת, שכל חורף היו פורחים בה נרקיסים, וכל
קיץ הייתה שותלת בה סלסלי הכסף.
מרגרט סידרה את הנרקיסים בוואזה שקופה, והניחה אותם במרכז
השולחן במרפסת. מרגרט התיישבה על אחד הכיסאות עם ספר, מתרפקת
על הריפוד של הכיסא.
השמש האירה על הספר וריצדה על עיניה של מרגרט.
מרגרט סגרה את הספר בטריקה והסתכלה על השמש במבט מלא טינה.
השעון דינדן שתים עשרה ומהרדיו בקעו קולות נגינה.
מרגרט המהמה לעצמה את מילות השיר שעד מהרה התחלף במבזק חדשות.
מרגרט קמה וסגרה את הרדיו. צלצול נשמע מפעמון הדלת.
מרגרט נזכרה שהיא קבעה לארוחת בוקר עם אחד ממכריה הוותיקים
שהזדמן לעיר,
ושמחה על כך שלא הצליחה לאכול ארוחת בוקר.
מרגרט ניגשה לדלת ופתחה אותה. מאחוריה עמד גבר בערך בגילה של
מרגרט, במעיל עור חום ושער כהה.
מרגרט פסעה לתוך המטבח, כשאחריה פוסע המכר, טורק את הדלת
בלכתו.
מרגרט המהמה לעצמה א השיר ששמעה קודם ברדיו וחשבה לעצמה במעט
רוגז- יש עוד סדינים לבנים?- היא גירשה את המחשבה הזאת מראשה
במהרה בעודה מסתובבת אליו בחיוך ושואלת אותו "מה להכין לך?
קפה? תה?"