חלק א'- גברים...חושבים? לא בטוח, משקרים? בטוח
אוקי אז חשבתי, כן כן מצחיק מאוד אני יודע שאני גבר וגברים
לרוב לא חושבים אבל בכל זאת , חשבתי מה אם אני אעלה מחזה?
מחזה גראנדיוזי!!  עם משתתפים מסוגים שונים:
רקדניות,רקדנים,חברי כנסת ואברהם בורג!
בקיצור הכל מהכל!
היה לי רעיון על מה לעשות מחזה, קראתי ספר לא מזמן על אחד
צרפתי שלמרות מה שאומרים לא היה מסריח מגבינה או מבוהן מסריחה,
לא משנה, בספר הוא בונה בר- שירה, אתם יודעים אותם בארים
ששותים בהם ושומעים אנשים מקריאים את השירה שלהם.
בכדי להכין את המחזה שמתי לפניי שלוש משימות:
1) למצוא כסף
2) ללכת לקורס לכתיבת מחזות
3) למצוא עוד כסף
 ואז אוכל להתחיל לכתוב את המחזה שלי!!!
אז לקחתי קצת כסף מאבא שלי והלוואתי עוד קצת מהבנק השכונתי.
נרשמתי לקורס ב"מרכז אהרוני לאומנויות הבמה" והלכתי לשם ביום
א' הראשון לחודש.
ושם היא הייתה, אם היו מילים שהיו יכולות לתאר את יופייה הן
לבטח היו מוצבות לעד בספרי קודש ופאר (דפי זהב, תהילים, מילון
ספיר," שירי אהבה מאת דקל טרפז" ו"יומנה של גיישה"(הוצאת
ידיעות אחרונות)) פשוט מדהימה... לאחר הקורס היא ניגשה אליי
משום שהייתי היחיד בקבוצת הגיל שלה ואמרה לי בקול עדין ורך כמו
של נוצה:
" היי, אני ציפי אני חדשה בקורס ואתה?" ציפי רק השם הזה גרם
תחושה של חרדה והתרגשות.
אני יודע שהייתי צריך לענות לה: " היי, אני שחם(שם בדוי) ואני
גם חדש כאן"
אבל במקום זאת שיקרתי,כן שיקרתי, למרות מה שאתם חושבים גברים
כן משקרים, שקר שיגרום לי בעיות רבות בעתיד, רק אם חשבתי כמו
בוגר באותו הרגע....
עניתי לה: "היי, שלום אני עומר כהן ואני מפיק של חזה אמממ מחזה
מאוד מאוד גדול"
אני לא יודע אם אמרתי זאת מתוך ציפייה שהיא תכבד את זה ותתגרה
מזה או משום שרציתי להרגיז את החבר שלי עומר כהן, אבל זה לא
היה חשוב, כנראה שאמרתי לה את מילות הקסם כמו שאתה אומר לנהג
מונית מקריית שמונה "סע לאילת, עם מונה".
היא חייכה ושאלה בקול שגרם לי לרטט:" אתה מחפש שחקניות?"
עניתי ברוגע:" כן כן כן כן כן כן כן" וכ'ו.
היא התלהבה והתקרבה אליי, יותר מידי קרוב ודחפה לי לכיס כרטיס
ואמרה:" זה הטלפון שלי מיד שאתה חוזר הביתה תתקשר" והלכה. איך
ההיא אומרת: "גם שהיא הלכה,היא נשארה"
אני לא חושב שרצתי הביתה כל כך מהר בחיים שלי,
נושם ומתנשף רצתי לביתי שבראשי חשבתי עליה כל הזמן.
ולבסוף הגעתי לבית, מיד שנכנסתי מתנשף ומזיע כולי, התקשרתי
אליה, היא ענתה בקול שגרם לי צמרמורת מהתרגשות:
"הלו?"      
" שלום ציפי?, זה אני עומר,ביקשת שאני אתקשר אליך מיד שאני
חוזר הביתה, אז אני צלצלתי"     בדרן אני לא?
"האא, שלום  לך עומר, מה שלומך?"  תוך כדי שהיא מדברת גיליתי
שדרכתי על
"חרא"
"אוי, חמודי, למה חרא?"   מה להגיד?? מה להגיד??
"אממ....כי..דרכתי על חרא"   עכשיו היא תחשוב שאני לוזר
מוחלט!!
"אוי, לא נורא מותק, הכל יהיה טוב, הכל יסתדר, שאלו יהיו הצרות
שלך"
 משפט שימושי אבל מישהו מהקוראים חושב שהיא הגזימה בתגובה?
הרי לא ניחמו אותי אף פעם על זה שדרכתי על חרא ותאמינו לי
דרכתי די הרבה פעמים. ודרך אגב,היא קראה לי מותק?
"וואלה? את מבטיחה?"    אם היא מנחמת שתנחם עד הסוף
"כן, הכל יהיה בסדר"
"אז ציפי, בשביל מה רצית שאני אתקשר?"  כאילו שאני לא יודע
"אמרת שאתה מחפש שחקניות ואני רוצה להיות אחת מהן"
"את יודעת שתצטרכי להיבחן?"
"כן אני יודעת, אבל משהו אומר לי שאני אעשה את זה בקלי קלות"
היא צדקה.
"אחרי הקורס בשבוע הבא, נעשה את האודישן בסדר?"
"בסדר מותק, צ'או"   שוב המותק הזה! לא שאני מתלונן
  אבל עכשיו הייתי בבעיה,בעיה שלא חשבתי עליה לעומק ממקודם,
אין לי מחזה!!!
אני צריך לכתוב מחזה תוך....שבוע!....שבוע!!
אני לא יודע איך לכתוב סיפור אז איך אני אכתוב מחזה??
אז פתאום עלה לי רעיון מעולה, בנות תסלחו לי על זה ובנים
תעריצו אותי על זה: יש לי את כל הזמן שבעולם לכתוב מחזה לאחר
הקורס, אבל עכשיו אני רק צריך להשאיל מחזה ממישהו אחר כדי שאני
יקבל קצת מציפי......כן גברים אכן חושבים רק על דבר אחד.
רצתי לספריה.


חלק ב'- נחש בוגדני!

" מחזותיו של שייקספיר חיפשת אדוני?"   שאלה אותי ספרנית שלא
ממש הייתה דומה לסטיגמה של ספרניות ספרייה עירונית אבל אחרי
שראיתי את ציפי היא נראתה כמו כרוב כבוש.
"כן גברת"
"הנה בבקשה"
והניחה לידי שלושה כרכים ענקיים מלאי אבק, שכמה ימים לפני כן
לא היה עולה בדעתי הפרועה ביותר לקורא, אמרתי יפה תודה ויצאתי
החוצה בדרכי הביתה עם איזה 50 קילו נוספים.
שהגעתי הביתה צילצל הטלפון שלי מיד עניתי בתקווה שזו ציפי
ואמרתי:
"הלו?"
"היי מה קורה גבר??  אתה בא היום אליי לראות סרט בוידאו?"
זה היה טל,  חבר שלי שתמיד רוצה שאני ושאר החבר'ה נבוא אליו
כדי שלא יתקע לבד עם אימא שלו ואבא שלו, ורק בגלל זה אנחנו
אוהבים לעשות לו דווקא ולא לבוא, אבל היום היה לי תירוץ
מציאותי.
"לא יכול אחי, אני כותב מחזה"  כותב, מעתיק יחי ההבדל הקטן.
"באמת? , ממתי אתה נהיית שיקספייר?"  הוא מתכוון ממתי שיקספיר
נהיה אני?
"לך תעזור לאימא שלך לנקות את השירותים"  אופס...
"טוב, אם אתה ככה אז ביי"    שיט העלבתי אותו.
"ביי!!"     שטויות הוא תמיד נעלב.
 התיישבתי בסלון והתחלתי לקרוא ולחפש מחזה קליל אבל לא יותר
מידי, משימה קלה חשבתי, או איך טעיתי.
מתברר ששיקספיר הזה לא אהב לכתוב במילים רגילות, אפילו לחם הוא
תיאר בשמונה מאות תיאורים שונים "רך,קשה,לבן,שחור,מריר" כנראה
הוא ידע שפעם איזה עצלן,חרמן אחד ייקח את עבודותיו בשביל
סיפוקו האישי, אבל לבסוף הצלחתי להבין את מה שהוא אומר ואחרי
שעות על גבי שעות של חיפושים לאחר המחזה המושלם מצאתי את המחזה
שלי "המלך ליר".
עכשיו רק נישאר לחכות לשבוע הבא ולציפי.
 כמו שחששתי,השבוע עבר לאט מאוד, שעה אחרי שעה ישבתי וקראתי
עוד קצת מהמחזה של שקיספיר, לא הספקתי לקרוא הרבה ביום
שני,הייתה תוכנית בטלוויזיה נורא רציתי לראות, אבל לא דאגתי
אמרתי שמקסימום ביום שלישי אני רק אקרא והכל יהיה בסדר.
טעות. בצהריי יום שלישי נכנסו שותפיי לדירה, אה כן שכחתי לציין
שאני גר עם שני חבר'ה, העירו אותי ואמרו לי:" אתה מאחר!"
לאין? לא ידעתי אבל קמתי בכל זאת.
"מה קורה איתך!??!" שאל אותי שי (שותף א').
"כן, תצא מזה בן אדם אתה חייב ללכת!" אמר דקל (שותף ב').
"מה!? מה אתם רוצים? לאן אני מאחר!?"
"לעבודה טיפש!!"  אופס.
"שיט! חייב לזוז חייב לזוז!" איך לא התעוררתי בזמן?! תמיד היה
לי סידור עם טל שיתקשר אליי בשעה עשר בבוקר כדי שתהייה לי שעה,
שעה וחצי להתכונן לעבודה. אבל היום טל לא התקשר, החלאה!!.
התלבשתי מהר בבגדים שהיו זרוקים בחדר שלי,לא היה לי זמן
להתקלח, לא לקפה ובטח שלא לקרוא קצת, היו לי 5 דקות לחצות חצי
ת"א, להחליף שלושה אוטובוסים ולהתפלל שלא אפוטר, אתם מבינים
גברת וולפסון, בעלת המקום לא הייתה אישה חביבה במיוחד, היא
עשתה הרבה צרות לטל ושאר העובדים שלא נדבר על מה שהיא עשתה לי,
היא כנראה הייתה אישה נבגדת או משהו בסגנון כי היא תמיד חיפשה
להתנקם דווקא בנו הגברים, את העובדות שלה היא תמיד פינקה. טל
אמר לי פעם שהיא פשוט מאוהבת בי ושבגלל זה היא עושה לי חיים
קשים, דבר שלא נשמע לי הגיוני במיוחד, אם אני הייתי מאוהב
במישהי הייתי נחמד אליה לא קשוח, אבל טל הסביר פשוט שהבחורות
לא חושבות ממש בסדר, שלכל בחורה יש מאין "באג" בראש.
אבל זה לא משנה אם היא אוהבת אותי או לא, אני עדיין הגעתי
באיחור של עשרים דקות, 21 דקות יותר מידי בשביל גברת וולפסון:
"שוב!?!?!?"  הנה התחלנו...
"הא כן מצטער גברת וולפסון פשוט.."  
"אין סליחות אדון צעיר!  זו הפעם השניה שאתה מאחר ואפילו אין
לך סיבה!?!"
"יש לי סיבה!! יש לי סיבה!!! . טל לא העיר אותי!!" לא רציתי
לעשות את זה לטל אבל זה או אני או הוא.
"באמת, אין לך תירוצים יותר  טובים? , להאשים את אחד העובדים
המצטיינים שלנו ברשלנות שלך?!??! אין לך גבולות!??!!?"
"אבל.."
"אין אבל! אתה בתורנות ניקוי למשך חודש ובפעם הבאה אתה
מפוטר!!!"
  אצבע מאיימת שנשלחה מידה הורתה לי להתחיל לנקות, זה ממש לא
כיף עבודת ניקוי, שכחתי לציין מקודם שאני עובד במסעדה
לסושי,צ'ילי ושאר מאכלים שלא עושים טוב לקיבה, אז תורנות ניקוי
תמיד כוללת ניקוי השירותים ואני לא אמשיך בהסבר כי זה לא כל כך
נעים.
מיד אחרי שהיא שלחה אותי לקחת מגב, התחלתי לחפש את טל, אני לא
האמנתי שהחלאה הזה ייעשה לי את זה! הוא ידע כמה אני בצרות עם
גברת וולפסון ובכוונה הוא...היי מה זה שם?

זה טל, או לפחות זה היה הוא, הוא נכנס לחדר המגבים וסגר את
הדלת...סגר את הדלת?
ממתי מישהו מעוניין להישאר בחדר מגבים? הרוב לא רוצים להתקרב
אליו. אבל זה היה בדרך שלי אז עזרתי להגיד שלום, פתחתי את הדלת
וצעקתי "מה קורה יא מניאק?!?!" וסגרתי את הדלת. אחרי איזה שניה
קלטתי את מה שראיתי שם, טל היה בלי חולצה והוא חיבק את מי
שנראתה כמו יעל, יעל היא החברה של שי או לפחות חשבתי ככה עד
לפני שניה וחצי, פתחתי את הדלת וראיתי את שניהם עם לחיים
אדומות כמו צפוני אחרי יום באילת, טל הספיק ללבוש את החולצה
שלו אבל יעל הייתה עדיין עם החולצה ביד, טל שהאודם של יעל
הוסיף לאודם הטבעי של פניו פנה אליי ואמר:
"היי שמע שח (שם בדוי) זה לא מה שזה נראה"  דווקא לי נראה  שזה
כן מה שזה נראה.
"או באמת טל? אז מה זה כן נראה?"  אני הולך לנצל את זה עד
הסוף.
"זה פשוט קרה"  אמרה יעל שחשבתי שלא תוציא מילה כל הדיון.
"ומה שי אומר על זה?"
"שי לא יודע" ואוו באמת? (קול ציני כמובן)
"שמע שח" אמר טל בקול מבוהל " אל תספר לו תעשה טובה, זה לא
יעזור לאף אחד"
"לדעתי זה כן יעזור!" מניאק? אולי.
"עזוב אותו טל, אם הוא רוצה שיספר, הרי הוא תמיד היה מניאק"
יופי, ממש יופי, היא מכירה גברים(שניים לפחות), אתן מבינות
בנות לנו הבנים יש מה שנקרא "מצב דווקא" שאומרים לנו שאנחנו
תמיד עושים משהו ורק בכדי להוכיח שזה לא נכון(גם אם זה כן)
אנחנו לא נעשה את זה.
במקרה הזה אבל לא היה איכפת לי מי היא חושבת, היא לא תישאר
הרבה בסביבה אחרי שאני אספר לשי.
"שח שמע אני רוצה שתגיד לי שלא תספר לו, עכשיו אני מבקש ברוח
טובה אל תגרום לי להכריח אותך!"  אתגר? טל הציב לי אתגר? מה
הוא חשב שאני לא יכול לטפל בשחיף כמוהו?
שהוא יכול להרביץ לי ולקרוע לי את הצורה?? , הוא צדק כמובן אבל
לא נתתי לו הרגשה כזו:
"אתה לא חושב שאני יכול לקחת שחיף כמוך?"
"לא"  עקשן זה.
"איך יכולת לעשות לו את זה??" טל ידע כמה שי אוהב את יעל.
"שמע היא נראתה לי לא מרוצה, אז התקשרתי אליה פעם ושאלתי אותה
אם היא מרוצה משי ואם היא לא רוצה לעבור לגבר אמיתי" מרשים! טל
באמת צפה בהרבה סרטים עם ההורים שלו.
"אתה יודע שהוא ידע את זה מתי שהוא!?"
" לא הוא לא, היחידי שיודע את זה, זה אתה ואתה לא תספר!"

חלק ג'- שבוע לאודישן

יופי, איך הסתבכתי עכשיו בפרשה הזו אני לא יודע, יכולתי לסגור
את הדלת וללכת, פשוט לעזוב את זה, אבל לא הייתי חייב לפתוח
אותה שוב, עכשיו אני בבעיה, אני לא יודע אם לספר לשי או לא.
טל ויעל יצאו וחזרו לעבוד במסעדה,שהם מביטים בי במבט של
"תזהר", הרמתי מגב מהארון והלכתי לכיוון השירותים בשביל לעבוד.
"זה ממש לא היום שלי!!!" צעקתי שראיתי את השלט שהודבק בשירותי
הגברים: "השירותים נסתמו", ידעתי מה מצפה לי בפנים....
בשעה אחת, לאחר שעה של סרחון ובחילה סיימתי לנקות ויצאתי
להפסקת הצהריים שלי.
התיישבתי  בשולחן ליד החלון של המסעדה והוצאתי את החטיף
שהספקתי לקנות בדרך,
עוד לפני שפתחתי אותו שמעתי קול מאחורי צועק "שחם(שם בדוי)!",
זיהיתי את הקול הזה.
"מה נשמע?" אמר לי גבר גבוה במדים של חיל האוויר.
"הכל טוב בוהן" בוהן הוא ידיד ותיק שלי, שמו האמיתי הוא עומר
כהן(מוכר?) ומאז הילדות קראנו לו חבריי ואני בוהן,סתם חרוז
טיפשי, בוהן התגייס לחיל האוויר מגיל שלוש, לטוס לטוס לטוס
ואח"כ לטוס, זה מה שהיה לבן אדם בראש והוא הגשים את זה בגדול!
"מה אתה עושה פה?"
"אני עובד פה"  כן התביישתי בזה, אלו לא היו התוכניות שלי
לעתיד לעבוד במסעדה!
"אהה מאין עבודה צדדית?" הוא לא קולט רמז??
"לא...זה העבודה הקבועה שלי"
"אהה" סוף סוף הוא קלט!  "טוב ,אחלה מקום!"
"כן בטח"
"טוב חייב לזוז"  הוא נפרד ממני וניגש אל טל, הם דיברו דקה
והפסיקו לאחר שיחה מאוד קצרה, בכיתה יא' לבוהן הייתה חברה מאוד
רצינית(קראו לה קרן אבל זה לא משנה) ובשידור מוקדם של מה שקרה
עכשיו, טל גנב לו אותה אחרי שישה חודשים שהם יצאו, אז כמובן
בוהן לא ממש חיבב את טל.
"ראית את עומר?" שאל אותי טל אחרי שבוהן יצא מהמסעדה.
"כן,לא האמנתי שהוא ידבר איתך" ציטוט של עומר מכיתה יא' לטל:
"אני לא מדבר איתך יותר!"
"האמת היא? גם אני לא, אבל הוא ניגש אליי ושאל מה קורה,אמרתי
לו שהכל בסדר,הוא אמר יופי והלך"  
"או מאוד מעניין" אמרתי כבמעט צחוק ואז נזכרתי במה שהטריד
אותי" טל תקשיב שנינו חברים של שי ואני רק רוצה לבקש ממך שתספר
לו על העניין בינך ובין יעל, ותדע שאם אתה לא תספר לו אני כן!"
סוף סוף הרגשתי טוב בקשר לסיפור הזה!
"כבר דיברנו על זה לא?" טל ניסה להתנהג כמו בריון בית-ספר.
"באמת טל! תתנהג כמו בן אדם! שי אוהב את הבחורה הזאת! לפחות
תגיד לו שהיא לא אוהבת אותו! ואם אתה לא תגיד לו אני כן!!"
התזמון של המשפט הזה היה כל כך, כל כך גרוע, בדיוק שסיימתי
אותו נשמע קול מאחורי ואמר:
"עומר!" מיד הבנתי מי מאחוריי, שיט! מה אני אעשה עם טל? הוא
יבין שאני לא עומר והוא יגיד את זה ל:
"ציפי! מה את עושה באיזור הזה?"
"בדיוק מה שרציתי לשאול אותך עומר,מה מפיק גדול שכמוך עושה כאן
במסעדה מעופשת כזו?"
עוד יותר גרוע, כל הזמן פחדתי מה טל יגיד ששכחתי למצוא מהר
תירוץ למה אני עושה פה!
"אמממ אני, אני עושה פה אני..אני"  מילים! לא לשכוח מילים!
"הוא עושה מחקר בשביל ההצגה שלו" אמר טל בביטחון, לא היה לי
זמן לחשוב למה הוא הציל אותי.
"כן!! אני עושה מחקר!!"
"זה להצגה שאני אשתתף בה?" היא הייתה מאוד בטוחה שהיא תעבור את
האודישן.
"כן!! כן!!"
"איך קוראים לו תזכיר לי?" להזכיר לך? להזכיר לי!! המראה
המדהים של ציפי השכיח ממני הרבה דברים, מילים מסוימות, מידע על
עצמי וכמובן את שם המחזה.
"קוראים לו: "לה שייקספיר לה פרוז'ה" וזה מספר על אביר אחד
שאהובתו נחטפת ומוחזקת בת ערובה ע"י שתי מכשפות ואביר רשע אחד
והוא יוצא להציל אותה מידיהם, נכון עומר?"
שוב? שוב הוא הציל אותי? למה הוא עושה את זה? , רגע...נו בטח!!
איך לא חשבתי על זה קודם! הוא ייסחוט אותי שלא לספר לשי!
החלאה!
"האא סבבה, אני חייבת לרוץ, עומר תתקשר אליי בערב נדבר קצת על
המחזה?"
"בטח!"  היא נישקה אותי על הלחי הימנית,שלעולם לא אשטוף יותר
בחיי!, והלכה לה.
"נו עומר, אין תודה?"  תודה!?!? אני אתן לך תודה יא
!@$!@$%%!!!!
"הא כן תודה טל, אני חייב לך טובה"  טיפש! למה אמרת את זה??
טיפש!
"האמת היא שיש משהו שאתה יכול לעשות בשבילי, זוכר את הקטע עם
שי?" איך אפשר לשכוח.
"איך אפשר לשכוח"
"אז זהו שכן אפשר, אתה תשכח את זה ואני אשכח שקוראים לך באמת
שחם(שם בדוי) ואתה לא מפיק, אתה בקושי עובד ניקיון!!"
"בסדר, בסדר ניצחת! אני לא אספר לשי!" מושפל ומובס חזרתי
לעבוד. חזרתי הביתה בסביבות חמש, דקל ישב בכורסא שלו,רגוע
מתמיד ואמר לי:
"היי שח(שם בדוי)!"  הוא נראה ממש מאושר שהוא דיבר!
"היי דקל,איך הולך?"
" סבבה! ,שמע אתה יכול לעשות לי טובה ולא להיכנס שניה לחדר
שלך?" מה הוא כבר עשה?!?!?
"למה? אני דווקא מאוד רוצה להיכנס אליו עכשיו!" למה התעצבנתי
אני לא יודע אולי זה היום הגרוע שעבר עליי שהשפיע, אבל עדיין
זה לא חוצפה??
"כי פשוט, יש שם מישהו" מישהו?
"מישהו?"  מי זה יכול להיות? השרברב?
"לא פשוט מעיין מתלבשת שם" שוב!!! שוב הוא השתמש בחדר שלי
לצרכיו הפרטיים!!!
"דקל!! אמרתי לך להפסיק עם זה!!, יש לך חדר משלך בשם
אלוהים!!"
"כן אבל הוא מבולגן מאוד ושלך כזה חמים וביתי וזה החדר היחידי
עם מאגר קונדומים שלא מנוצלים בבית הזה!"  בן-#@% !!
"זאת לא אשמתי שאתם מחליפים בחורות כל שניה!!" חוצפן!!
"טוב, טוב תירגע! היא כבר תצא ותוכל להיכנס!" יופי אני צריך
לקחת תור לחדר שלי!
ה דלת נפתחה ובחורה ברונטית יצאה מהחדר, היא כנראה לא הבינה
שיש עוד מישהו בבית חוץ מדקל אחרת היא לא הייתה יוצאת בלי
חולצה וחזייה, אבל מיד שהיא ראתה שאני נמצא בבית היא מיד נכנסה
פנימה לחדר (שלי!!) וסגרה את הדלת.
"נו מה קורה!! דקל תוציא אותה כבר!!" אני מתחיל להשתגע כאן!
דקל ניגש ליד הדלת ואמר "מעיין? מותק? את שם?" לא היא קפצה
מהחלון!!
"כן, אני כבר יוצאת!"
"כבר יוצאת!?!?!" צרחתי! "תצאי עכשיו!!!!" , זה עבד, היא יצאה,
סמוקת לחיים ונכנסה לחדר של דקל.
"יופי שחם(שם בדוי) רואה מה עשית?!!" אני? אבל לא היה לי כוח
לריב, נכנסתי לחדר וטרקתי את הדלת והלכתי לישון ושוב לא קראתי
מילה.
התעוררתי בשעה שתיים בצהריים ביום רביעי, ונכנסתי למקלחת, מיד
שנכנסתי שמתי לב במראה שדבוק לי קונדום למצח! דקל!!!!!!!!!!
איך הוא מעז!?!?!
פתחתי את הברז של האמבטיה וחזרתי לחדר שלי להביא מגבת , שוב
נכנסתי לחדר האמבטיה ובבת אחת שמעתי: "אההההההה דקל!!!!!!!"
יופי! ממש יופי! לא רק שהרגזתי אותו אתמול שהעלבתי את החברה
שלו עכשיו נכנסתי לה באמצע המקלחת!!
"מה הבעיה לירן?" לירן? רק לפני חמש עשרה שעות זו הייתה
מעיין!!!!
"השותף הסוטה שלך נכנס לי למקלחת!!" סוטה?!?!

חלק ד'- בן לוקח בת ובת לוקחת בן אחר

"שחם(שם בדוי)!!!! צא משם מיד!!!" זה לא היה כל כך קל! המוח
אמר יאללה שחם(שם בדוי) צא מפה מהר! אבל הרגליים לא מיהרו
לזוז, אבל די מהר חזרתי לעצמי ויצאתי משם ישר לתוך המבט הזועם
של דקל,שנראה ממש כעוס.
"מה חשבת לעצמך??"  מה כבר עשיתי?
"תירגע דקל! , נכנסתי בטעות לגמרי!"  
"בטעות!?!?"   מה הוא חירש?
"כן!!!! בטעות!!!!!"  אם רק הייתי חושב לרגע על העניין לא
הייתי צועק אבל מה שנעשה נעשה
הוא התכוון להגיד משהו, אבל אז הוא התחיל ללכת ונכנס לאמבטיה.
התיישבתי בסלון עם הספר של שייקספיר , עט ומחברת והתחלתי לחשוב
על שורות לאודישן ולהקריא אותן בקול:
"ניגש האביר אל הנסיכה ואמר לה: נשקיני נא יפתי פן מות אמות
לפני שאגע בשפתיך"
"אוי נסיך שלי! אתה כל כך מגרה אותי!!" לא לא טוב "אוי נסיך
שלי אני אוהבת אותך" יותר טוב!! "אמרה הנסיכה ונישקה את
האביר." זה מה שאני אתן לציפי להקריא! ואני אשחק את האביר!. אז
כפי שאתם רואים זה היה יום ד' והכל היה מסודר ליום ראשון.
ביליתי את שאר יום רביעי וחמישי בהתעלמות מדקל, שלא ממש היה
איכפת לו, שי השותף השני שלי לא היה ביום שלישי וביום רביעי
בבית והוא חזר בצהריים של יום חמישי, הוא היה מאוד שמח. ניגשתי
אליו לברר מה קרה פתאום שהוא מחייך כמו חולה סוכרת אחרי שאכל
שוקולד:
"היי אחי מה קורה?!"
"הכל מעולה שחם(שם בדוי) אפילו יותר ממעולה! אני חושב שאני
אציע ליעל נישואים!" המילה הזאת הפעילה אצלי את מנגנון שיש רק
לגברים:" אסור להתחייב" שגרם לי לחשוב:
אוי לא! אוי לא! חבר שלי הולך להתחתן! להרוס את חייו!
שניה לאחר מכן הוא שאל אותי:
"מה אתה חושב?" מה אני חושב? אני חושב שזה נורא!
"זה נפלא שי!!" שיקרתי,שוב.  אבל זה ממש נורא יעל בוגדת בו!!
והוא רוצה להתחתן איתה!!
שי חייך ונכנס לחדר שלו להתקשר לשאר החברים שלו, בעוד שאני
נכנסתי לחדר שלי להרים טלפון לטל.
"הלו??" ענה קול של גבר
"שלום, מר רווה? אני יכול לקבל את טל?"
"טל לא נמצא! טל הלך לחברה שלו!" חברה שלו? יש לו חברה?
"שחם(שם בדוי)!" קרא לי שי "אני נוסע לתת לה את הטבעת ביי" הנה
הוא הולך, המשכתי בשיחה שלי עם מר רווה:
"מי זו חברה שלו?" ממש לא ידעתי שיש לו חברה.
"איזה שוורצה אחת בשם יעל"  יעל? יעל?!? יעל!?!?!?!?!?!? שי
הלך לשם!!!!
לרוץ לרוץ לרוץ לרוץ לרוץ זה מה שהיה לי בראש! אם אני לא אתפוס
את שי בזמן טל יחשוב שסיפרתי לו עליו ועל יעל ואז הוא יספר
לציפי!!! בעצם איזה חבר אני?!? שי יגלה שיעל בוגדת בו!.
"שי!! שי!!" צעקתי לו שניה לפני שהוא נכנס למכונית,היו לו
פרחים ושוקולדות ביד.
"מה?" למה קראתי לו? למה קראתי לו? נורה נדלקה מעל ראשי! יש לי
פתרון.
"אורטל בטלפון!!" אורטל היא מאין הרב כדורי של שי, לא רק שהוא
אוהב לקבל ממנה ברכות הוא גם מתייעץ איתה הרבה על הרבה.
"באמת?"
"לא אני משקר!! בטח שבאמת!!"
"טוב אני בא!" הוא התקדם לעברי, הוא התחיל לעלות במדרגות לדירה
ואני רצתי לפלאפון שלו להתקשר ליעל.
"הלו?" יעל נשמעה עצבנית, כנראה בגלל שטל היה שם ואני התקשרתי
מפלאפון של שי.
"הלו יעל? זה שחם(שם בדוי) שי רוצה לבוא אליך עוד מעט אז תעיפי
את טל!!"
"וואלה? טוב תודה רבה"  סוף סוף!! נשמתי קצת ונרגעתי לאט לאט.
שי חזר לאחר מכן, הסברתי לו שכנראה דקל סגר את הטלפון בשביל
להתקשר ולא בדק אם מישהו על הקו, הוא האמין לי ונסע ליעל.
יום חמישי עבר,שי לא חזר.
ביום שישי מרוב דאגה שהוא לא התקשר לשאול אם אני בא לראות אצלו
סרט, אני התקשרתי לטל:
"נו אני דואג כבר,למה לא התקשרת?"
"להתקשר למי?" הוא שיחק אותה טיפש.
"אליי!!! אתה תמיד מתקשר עכשיו בשביל לשאול אם אני בא לראות
סרט"
"האא זה היה פעם שהיית נחמד עכשיו אתה סתם זבל ואני לא ממש
רוצה שתבוא אליי, תביא לי לדבר עם דקל"
"דקל!! טלפון!!" חוצפן! אני נהייתי זבל?
דקל לקח ממני באגרסיביות את הטלפון דיבר קצת עם טל וסיים את
השיחה ב"סבבה".
מיד אחרי זה הוא התקשר למישהי:
"היי, מיכל? זה דקל, אתה רוצה לבוא לראות סרט אצל חבר שלי היום
ואז לבוא אליי?" איזה רדוד!! ככה הוא מדבר אל בחורות? מה הוא
חושב שהן יסכימו!?!?
"סבבה אני אבוא לאסוף אותך עוד שעה ככה, תביאי בגדים למחר ביי"
מה?? איך הוא עושה את זה?? זה תופעה הבן אדם!!.
הוא נכנס לחדר עם מבט שאמר: "חה חה חה" ואני במבט נדהם ומשפל
כאחד החלטתי אחת ולתמיד לברר את התופעה הזאת ולהבין סוף סוף
איך הוא עושה את זה!!!
אבל לפני זה הייתי חייב לתכנן את
האודישן,פרחים,תפאורה,נרות,בגדים עוד היום כי מחר אני אוכל אצל
ההורים שלי. אז ירדתי לחנות הפרחים למטה, ובה להפתעתי הרבה
מצאתי מישהו שלא ציפיתי לראות: "ציפי?!?" זו היית ציפי כפי
שהבנתם, היא החזיקה וורד אדום בידה ושהיא שמעה אותי קורא לה
הסתובבה עם חיוך גדול ואמרה:
"עומר! הכל מוכן ליום ראשון?"
"אממ כן כן הכל מוכן" שיקרתי כמובן, שוב.
"תשמע פתחו מסעדה חדשה ברח' קציר, אתה רוצה אולי ללכת אליה
איתי היום?"  
בלעתי רוק,הזעתי,שוב בלעתי רוק ועניתי: "כן בטח סבבה" הייתי
קול!
"אחלה! ניפגש כאן בשמונה?" כן כן כן כן
"אחלה"
עם חיוך של מנצח וורדים בידי חזרתי לדירה, אני לא יודע אם
הייתי יותר מופתע מזה ששי בבית או מזה שיש לו קופסאות ביד, הוא
כנראה התחיל לארוז!
"היי, מה קורה כאן שי?"
"היא הסכימה שחם(שם בדוי) הסכימה! היא תהיה אישתי!"  היא
הסכימה? אבל מה עם טל?
"ודרך אגב שחם(שם בדוי) אתה לא תעלב אם דקל וטל יהיו השובבנים
שלי נכון?"
"אני? למה?" הבנתי מה הוא רמז!
"כי רק הם יהיו" כמעט מתפוצץ מרוב המחשבה שטל הוא השושבין של
שי ואני לא
התחלתי לעזור לשי לארוז, כמה שהוא יעוף מפה יותר מהר יהיה
יותר טוב!!
היום עבר די מהר שעזרתי לשי, ולא שמתי לב וכבר היה שבע ורבע!!
מהר נכנסתי להתקלח לאחר מכן מצאתי את החליפה הכי יפה שהיית
לי,תפסתי את הוורדים שקניתי ויצאתי לחנות הפרחים. הגעתי בדיוק
בשמונה והיא כבר חיכתה לי שם, היא הייתה לבושה בשמלה
קצרה,וצמודה, ניגשתי אליה ואמרתי יפה :"שלום!" , "היי! מוכן
ללכת?" שיחקתי אותה קול ואמרתי "יאללה בואי נזוז!". היא ליוותה
אותי חצי רחוב עד שהגענו למכונית גדולה ומפוארת "תיכנס" היא
אמרה,היא התחילה לנהוג,ואני בלחץ ישבתי לידה, רועד כולי רציתי
להתחיל
בשיחה אבל היא הקדימה אותי,בשאלה שלא ידעתי איך לענות עליה:

חלק ה'-היציאה
"אז עומר, איך הולך?"  טוב כן ידעתי לענות עליה אבל זה עשה מתח
במעבר בין העמודים לא?
"הכל טוב" עניתי בלחץ, פשוט פחדתי מיציאות כבר המון זמן,מאז
הפעם האחרונה עברו חמישה חודשים כמעט!
"אחלה, למה אתה עצבני כל כך?" לא! אני יודע מה אתם חושבים שאני
אגיד לה את מה שסיפרתי לכם? אז תשכחו מזה!!! לנו הגברים יש
כבוד! גאווה!  או איך שאתן קוראות לזה אגו!!.
"אני לא עצבני" כן כן שיקרתי.
"טוב אם אתה אומר" בזמן שהיא אמרה את זה עצרנו ברמזור אדום
והיא סידרה את המראה, אז ניצלתי את ההזדמנות "לחקור" קצת, קמתי
טיפה מהמושב כאילו בשביל לעזור לה לכוון את המראה, ובטעות(ציני
שוב) פתחתי את התא כפפות, ממנו נפלו הדברים הבאים:
א- תמונה שלה
ב- קונדום
ג- למי איכפת!?!??! ראיתם את ב'??
סגרתי אותו מהר והתיישבתי שמח וטוב לבב כולי, הרמזור התחלף
והיא המשיכה לנסוע,עברו עוד חמש דקות והגענו למסעדה,היא חנתה
ויצאה, כמובן שגם אני יצאתי וניגשנו למסעדה.
בכניסה עמד רב המלצרים שיותר דמה לסדרן במועדון או
לשב"כניק(איש מהשב"כ) שנראה שמח שראה את ציפי. "ציפי מה קורה?
מי זה?"
"זה עומר,עומר תכיר את יגאל,יגאל זה עומר החבר שלי" מעניין
קוראים לו יגאל, היה לי ידיד בכיתה י' שקראו לו... אני חבר
שלה??!?!?!? היא אמרה את זה? טוב היא אמרה את זה, אבל זה לא
אומר כלום,נכון?.
התיישבנו בשולחן עגול ויפה,היא פשטה את המעיל ואני את שלי, היא
פתחה את התפריט,גם אני.
"מה טוב פה?" שאלתי ברצינות.
"הכל!" חה חה חה!!
"אני אקח אז את הנקניקייה עם השרימפס" איכס? אני עובד במסעדה
שמכינה דברים פי 34 יותר גרועים אז התחסנתי!
"אני אקח את הסלט היווני, אוקי?" לי אין בעיה! זה עולה רק 14
שקל!!
"אז ציפי מה שם המשפחה שלך?" איזה שאלה!! תכנון עמוק ושפה
עשירה!!
"קליסטון, עלינו מארה"ב שהייתי בת 8, שלך?" מוזר, היא לא נראתה
אמריקאית ממש.
"גבע!! שחם(שם בדוי) ,גבע" כל השקעתי מחשבה בציטוט מג'יימס
בונד ששכחתי ששמי בשבילה הוא עומר כהן!!!!!!!
"שחם(שם בדוי)??" אה!!!! אזעקה, אזעקה!!!, עכשיו זה זמן טוב
לשקר!!
"סתם התלוצצתי! כהן זה שמי והפקה זה מקצועי!" אל תשאלו!! אני
בעצמי לא יודע למה אמרתי את זה!!
"אהה , חה חה חה"
האוכל הגיע,הסלט נראה ממש גרוע אבל העיניים שלה נדלקו בתאווה
לסלט, זה היה ממש ממש מוזר אף פעם והכרתי צמחוניים בחיים שלי
לא ראיתי מישהו כל כך מתנפל על ירקות ומלח זה מוזר!!  אם זה
היה איזה סטייק או נקניק הונגרי טוב הייתי מבין אבל סלט? אם
מישהו יקרא את זה וידע למה היא הזמינה סלט שישלח לי או יתקשר
אליי בבקשה!!!
שסיימנו לאכול ושילמתי אמרנו יפה שלום ליגאל ויצאנו החוצה.
הגענו ליד המכונית והיא תפסה אותי נורא נורא חזק ואני לא
מתלוצץ זה באמת כאב!!! ונישקה אותי בערך למשך חצי דקה. שהיא
סיימה הייתי אדום כולי אבל מאושר עד הגג!!
"בשביל מה זה היה?" שאלתי.
"סתם....כדי שתדע מה מצפה לך אחרי האודישן"  יש!!!!!!
נכנסנו למכונית והיא התחילה להתניע, או איזה התנעה, אף פעם לא
ראיתי מישהו מתניע בחינניות כזאת. התחלנו לנסוע, לא הוצאתי
מילה כל הנסיעה, גם היא לא. לאחר חמש דקות של נסיעה,היא סוף
סוף פתחה את פיה:" שמע עומר, אני חייבת להגיע הביתה,איכפת לך
אם אני אוריד אותך אצלי?"  מזה? טוב שיהיה, אני כבר ילד גדול
אני יכול ללכת לבד,נכון?
"סבבה" הייתי קול!
"אחלה, מותק!" מה? מאיפה הביטויים האלו?
"היי שמעי מותק, למה אמרת ליגאל שאני החבר שלך?" הייתי חייב
לברר!
"כי אתה החבר שלי לא?"  מאיפה היא מקריצה את הדברים האלה?
"שמעי....יציאה ראשונה סך הכל זה לא...יאללה בסדר בובה!" הייתי
קול!
הגענו לרחוב שלה, מאין בית גדול, וילה מפוארת כזו הסתירה את
הבית שלה שהיה די מוזנח.
יצאנו מהמכונית, היא ניגשה אליי ואמרה:" אז יאללה נתראה ביום
א' לילה טוב!" נישקה אותי חזק על השפתיים. שיחקתי אותה קול
אמרתי לילה טוב והלכתי הביתה. הרגשתי מלך העולם,כמעט נגעתי
באושר! הכל היה סבבה עד ש.."ווואו!!!" "היי,מה קורה שחם(שם
בדוי)?"
או יופי, רק זה היה חסר לי זו הייתה יעל, הנחשית
הבוגדנית,הפרחה מהגיהינום הזונ..ואוו!??! היא נתנה לי נשיקה !
אולי היא לא כזאת גרועה...תצא מזה!! היא כמו נחש היא צבוע!!
היא חברת כנסת!!!
"מה קורה יעל?" שונא אותה, שונא אני אומר לכם!!
"הכל טוב מאמי, ראית את טל או שי?" טל או שי, שתחליט!
"היי יעל תגידי את באמת הולכת להתחתן עם שי בלי להגיד לו עליך
ועל טל?" אני חייב לדעת!!

חלק ו'-  מתחיל או נגמר?

"כן, עד שאני אחליט מי מהם אני יותר אוהבת" איזה @%@@$!!!
"רגע אם את אוהבת את שי, למה את עם טל?" שאלה מכשילה!!!
ה-ל-ל-ו-י-ה!!!
"אני אוהבת מאוד את שי,הוא בן אדם שאני ארצה לחיות איתו את
שארית חיי,אבל טל הוא יותר....טוב אני לא אגיד לך!!!" אהה אז
שי כנראה לא כל כך טוב במיט.....טוב אני לא אגיד לכם!!
"נו יעל!! זה ממש נורא!! הבן אדם מאוהב!!!" זה באמת היה
נורא!!
"שמע, מאמי זה ככה, אני אחליט מתי שארצה ולא מתי שאתה תרצה!!"
אופה!! תוקפנית!! אז היא משתמשת בלשון שלה גם לדברים אחרים!!!
ואז נזכרתי באיזה סרט ישן שראיתי וציטטתי ממנו שורה:
"שמעי, טל ושי הם חברים טובים שלי! ואחרי השיחה שאת ואני נעשה
עכשיו אני אספר למישהו אז כדאי שתגידי לי מה האינטרס שלך,
בשביל שאני לפחות אדע למה טל ושי ייפרדו ממך!!"
"אופה,תוקפן!! אז אתה משתמש בלשון שלך לדברים אחרים גם!! טוב
נשב ונדבר!!" וואי!?!?!? חוצפנית!!.
"קודם כל מה קורה איתך?" חזרתי להיות מנומס.
"הכל בסדר, אבל אני עצובה!" מגיע לך!!
"למה מאמי?" כאילו שהיה איכפת לי!!. זה היה הרבה יותר קל
בתיכון, שפשוט סימנו אחד לשני שלא ממש איכפת לנו זה מזה, אבל
לא!! עכשיו שאנחנו מבוגרים אני צריך להקשיב לה!!
"אני רוצה שתבטיח לי בתור חבר טוב שלי שלא תספר לשי, בסדר?" זה
מצחיק!!
היא הניחה את היד שלה על הברך שלי תוך כדי דיבור.
"בסדר?" היא שאלה "לא!!!" צעקתי  בקול רם מאוד, לא  הייתי מוכן
שהיא תתחיל לפתות גם אותי!! כמו שהיא כנראה פיתתה את טל!!!!
ה-@$!$!!!!!
"את חתיכת שרמוטה!! ואני לא רוצה שום קשר איתך!!!!" סליחה על
המילים הלא יפות.
"ס-ל-א-פ!!!" נשמע קול במעלה הרחוב, אותה לחי שלפני חמש דקות
קיבלה נשיקת היי מה קורה, הייתה עכשיו במצב בינוני עד קשה
מסטירה איומה, הרופאים אמרו שיש מעט סיכוי.
"איך אתה מעז!!! יא דפוק! לך תמצא את החברים שלך יא עמה!!"
ס-ל-א-פ!! עוד פעם!!!! היא שוב החטיפה לי!! אני מובס על ידי
אישה ותסלחו לי על ההערה השוביניסטית הזאת אבל תבינו אותי:
"בואנה הגזמנו יא מפגרת, יש לך מזל שאני נחמד אחרת הייתי מוריד
לך איזה לטמה!!"
כן אני אלים, אבל זה משורש אצלי, למה? טוב אולי בגלל העובדה
הבאה:
-נולדתי בבת-ים.
היא הולכת!! ניצחתי!! אני לא מאמין שניצחתי אחת עם פה כמו שלה!

אבל הניצחון היה מועט איך הולכת האמירה: "אולי ניצחתי בקרב אבל
לא במלחמה"......
"בן @#$1!!!" פ-א-ף!! הלחי הימנית שלי הלכה לטייל השאירה את
הפרצוף שלי בודד,
שכבתי על הריצפה,חצי מעולף,עם דם מהאף שנוזל כמו כסף אצל
צפונית, התחלתי להתרומם.
"איך אתה מרגיש עכשיו יא חרא!!??! אתה פתאום לא גבר שאתה צריך
לטפל בגברים!??!"
קולו של טל נשמע בראשי כמו קולו של זמר אופרה, אולי  בשביל
להבהיר קצת את הדברים אסביר בקצרה איך הגעתי לריצפה של מקום
עבודתי:
כפי הנראה אותה @#%@ מכוערת בשם יעל רצה ובכתה לאהובה טל ש:
"שחם(שם בדוי) איים עליי שאפסיק להתראות איתך ואם לא הוא יפוצץ
אותי!!"
וטל שחושב את עצמו למשהו מיוחד אסף את שריריו ויצא לטפל בחברו
לשעבר,
אותו חבר הגיע למקום העבודה שלו ביום ראשון בבוקר,שמח ומרגיש
נפלא כי הוא ניצח את ה@#%@  המכוערת יומיים לפני, אך אבוי
"האביר הלבן" טל רווה בא מאחוריו, הרים את ברכו ו"הדביקה" על
גבו של אותו מסכן שלא חשד בכלום רגע לפני ושניה אח"כ הנחית מר.
טל רווה
אגרוף חזק על הלחי הימנית של אותו מסכן.
אז ככה  הגעתי למצב הזה, המלוכלכת הזנותית הזו הלשינה עליי!!!
"טל!" פיו, ירקתי דם "מה אתה עושה יא מפגר??" ניסיתי לצבור שוב
כוח תוך כדי ציפייה לתשובתו: " מחזיר לך על מה שעשית ליעל
ומוסיף קצת שהיה מגיע לך עוד מכיתה ט'!!"
"כיתה ט'?? מה קרה בכיתה ט'???" הילד זוכר הכל,אני לעומת זאת
לא!!
"אל תגיד שאתה לא זוכר!!" פ-א-ף!! טל הרביץ עליי עוד אגרוף
הפעם לצד שמאל של פרצופי.
"זהו זו!!! אתה ביקשת את זה!!!!" את החלק הבא שאורכו בערך עשר
דקות צינזרה מערכת "הבמה", שלפי דעתי עושה עבודה מעולה ובעלת
טעם נפלא בספרות ראו דוגמה בכך שהם הפכו את יצירה זו ל"יצירה
הכי מוערכת של השנה", תודה לאימא, אבא וכמובן לחתול שלי
איציק.
בכל מקרה לאחר עשר דקות שכבנו שנינו מפתלים מכאבים על הריצפה,
אני מנסה לשמור על הפרצוף שלי שלא יתפרק והוא מנסה לשמור על
הברך שלו מללכת למצוא את עצמה בהודו.
התמונה האחרונה שאני זוכר היא שראיתי את דקל ואיזה ג'ינג'ית
אחת מעלינו, דקל הסביר לחברה שלו מה קרה ולמה, מיד אחרי זה
ראיתי את המבטים הרחמניים שהיא השליחה לכיוונו של טל ואת המבט
שהיא כיוונה אליי שאמר:" @#% ! %@ &#&  )!%!%& קופים!!"
"שחם(שם בדוי) תתעורר!!" העיר אותי קול רך ונעים:
"בוא זה הזמן לארוחת הבוקר!!" זו הייתה ציפי, היא התקרבה אליי
עם מגש שעליו היו לחמניות חמות,מיצים,קוראסונים ומה לא!!

חלק שבע- האבקות עם אדון זמן באצטדיון תל-אביב

היא אמרה לי בקול נעים:
"זה הזמן לתרופות!, עכשיו אני זוכרת שאמרת לי פעם שאתה פוחד
מכדורים אז אולי אני אוריד את החלוק וככה לא תפחד??.
"מה?!?!?" צעקתי בהלם!! התעוררתי מהחלום הזה לסיוט:
"כן עכשיו תרופות זמן לקום כרטיס מועדון יש? אוכל ותרופה לחולה
לקום"
אמרה לי אחות בית חולים שנראתה כאילו רק היום העסיקו אותה
מהרחוב, בעוד שהיא ניסתה לדחוף לי לפה תרופה אני נסתי על נפשי
תפסתי את בגדיי ויצאתי ממה שנראה כבית חולים איכילוב בתל-אביב,
מה בשם!!!! טל הכניס אותי לבית חולים!!
אני ממש מבולבל!! וכועס!!.
"השעה כבר 16:00 !!!!" צעקתי לאחר התבוננות קצרה בשעון!!
הסיבה שכל כך נלחצתי הייתה כמובן שבדיוק עוד שעה אני אמור לגשת
לחוג לכתיבת מחזות!!
ולאחר החוג!! טוב אם אתם לא יודעים מה אתם עושים פה בכלל?!?!?
לאחר החוג אני אמור לעשות אודישן לציפי!! ואני מוכן כמו שדקל
מוכן להתחייב לבחורה אחת!!
מיד התחלתי לרוץ החוצה מבית החולים לכיוון תחנת האוטובוס,
כמובן שאיחרתי ועמדתי כמו קבצן עם בגדים מלוכלכים ומלא שריטות
וסימנים, חצי שעה שלמה בתחנה עד שהאוטובוס הגיע,
וכמובן גם שעליתי אליו אלוהינו הגדול שבשמיים לא נתן לי רגע
אחד של מנוחה:
התיישבתי בכיסא ליד בחור גבוה מאוד שקרא מגזין פורנו בשם:
"לגעת באושר-גרסת המבוגרים" , די נגעלתי מהתמונות שהיו על השער
אבל זו ת"א ובת"א נגעלים וסובלים בשקט, לא ככה?
ובכן, ניסיתי להירגע מעט על הכיסא שלפתע בלי שום הודעה סלש
אזהרה מוקדמת האיש הגבוה הזה הוריד את המגזין ופנה אליי בטון
מתלהב:
"שחם(שם בדוי)!!! מה אתה עושה פה? אתה לא ירדת מהארץ או משהו?
כי הייתי בטוח שאתה תהיה רופא ותעבור לחוץ לארץ!"
"סלח לי" עניתי בעייפות "אני מכיר אותך?" זה היה הדבר האחרון
שאני צריך עוד דמות משנית ובלתי חשובה לסיפור הזה.
"מכיר אותי?!?!? אני הייתי אחד החברים הכי טובים שלך!!"  זה
היה מוזר, כל החברים הכי טובים שלי גרים פה בת"א ועד התחלת
הסיפור הזה הייתי בקשרים מאוד טובים איתם ואותו משום מה אני לא
זוכר.
"אני מצטער אדוני אני לא מזהה אותך, מה שמך?" אני מזכיר שוב את
עניין העייפות.
"ליאור! ליאור ווקס, כאילו?!"
ליאור ווקס?!?! ליאור ווקס? לא פגשתי את הג'וק המעצבן הזה
מכיתה ט' והוא עוד זוכר אותי?. קצת מידע: או איך שהמורים
קוראים לזה איכספוזיציה:
ליאור ווקס הוא ילד שאין לו חברים, הוא טיפש, מדבר במהירות של
משפט בשניה, שואל שאלות מעצבנות, מצפה שתהיה חבר שלו ואני תמיד
הייתי היחידי שלא היה לו לב להגיד לו:
"ליאור לך תמצא חיים ועזוב אותי יא דופק קרפדות!!!" כן,הוא פעם
ניסה בשיעור ביולוגיה...איך הלך לו? אל תשאלו.
"ואוו!! ליאור אני לא זיהיתי אותך!! עכשיו תן לי לנוח
בבקשה!!!" כמובן שאדון ווקס לא יכול למלא בקשה פשוטה שכזו:
"אז שחם(שם בדוי) איך הבעל או גברך? לא יודע איך אתם ההומואים
קוראים לזה? יש לכם ילדים מאומצים? אתם גרים באיזור? מה הטלפון
שלך? איך היה בתיכון? איפה למדת?"
כמו קומקום רותח, כמו אריה מורעב, כמו טל חרמן, כמו עורכים של
"הבמה", כך הסתערתי על אותו אדם הקרוי בפי רבים כליאור ווקס
הילד שאם לא תשתיק לא ישתוק.
"יא חתיכת חרא דופק קרפדות עזוב אותי!!!! אני מנסה לנוח!!! אני
עייף ואם אתה רוצה לדעת אני לא הומו!! אז תשב בשקט ותחשוב על
כוכבי לגעת באושר שלך נוגעים לך בן ומצלמים אותך עם קרפדה
בעירום!! יא מפגר!!"  הקלה.
הדבר שממנו חששתי בבית ספר הגשים את עצמו, ליאור ירד מידית
מהאוטובוס תוך כדי בכי מר.
הרגשתי ממש רע:
"יששש תודה לאל הוא הלך!!" אוכל לישון קצת!
כמובן שברגע שניסיתי להירדם הגענו לתחנה שלי, ירדתי הרוס
מעייפות השעה הייתה ארבע וארבעים בשביל המוגבלים שבינכם: 16:40
, היו לי בערך עשרים דקות לרוץ שלושה קילומטרים....נו מה נשאר
לי לעשות, רצתי.
ורצתי ורצתי ורצתי.....ורצתי. כמו בסצינה מאיזה סרט גרוע
בגרמנית אני רק רץ ורץ התחלתי לחושב כאילו אלוהים סוף סוף נותן
לי הזדמנות להגיע בזמן לציפי, כן בטח:
"אין בעיה שלומי אני כבר חוזר!!" פ-א-ף!!!
כפי הנראה איש אחד החזיק מנורה ביד שהוא הלווה מחבר שלו בשם
שלומי, עכשיו מכיוון שאני רצתי ממש אבל ממש מהר!! כמו ח"כ
שרואה מובטל, לא הספקתי לעצור ובאם!! פגעתי באיש המסכן, מעצמת
הפגיעה נפלה המנורה מידו של האיש והוא לא היה ממש שמח בלשון
המעטה על ממה שקרה, לאזכור: עכשיו משהו כמו 16:51 :
"חתיכת ?$א#@# #ו$@ "#ר @6ה!% 1%@#$ג @7&)ב @!@ר!!"
צנזורה אי אפשר איתה ואי אפשר בלעדיה...
"אתה לא יכול להיזהר?!?!?" הוא היה ממש עצבני.
"אני נורא מצטער" לחשתי שאני לא יודע איפה לקבור את עצמי.
"אני מתלבט איפה לקבור אותך יא חרא!!"  -בליעת רוק-
"שמע אדון, זה לא היה בכוונה אם אתה רוצה אני אשלם בעבור
המנורה" למרות שמצבי הכספי דומה לממוצע הניצחונות של ה"פועל
קלקיליה עילית"(שדרך אגב אני מעריץ שלה!!).
"טוב בוא נלך לבנק שלי!" שיט! אני אאחר על בטוח!!.
"שמע אדון, איכפת לך אם אני פשוט אתן לך את הכתובת שלי והמס'
טלפון ונדבר אח"כ אני ממש ממהר".
"מצחיק! מצחיק מאוד אפילו! חתיכת חרא אחד! אני אתן לך ללכת?
מצחיק!"
לא היית לי ברירה, אני בן אדם שומר חוק וסדר וביום רגיל הייתי
משלם לו ונותן ריבית אפילו, אבל היום לא היה יום רגיל כלל
וכלל, לא יכולתי לאחר לציפי, אז פשוט הרמתי את שתי הזקנות
המרופטות שלי שנקראות רגליים ופצחתי בבריחה מדהימה כמו דוס
שרואה את טומי לפיד.
"הוא בורח!! החרא בורח!!!" צעק שלומי לחברו, מידית החבר החל
לרדוף אחריי.
אני לא ממש יודע את כל המחשבות שעברו לי ראש ברגעים הללו,
כמובן שרבות מהן כללו:
     -    הוא יתפוס אותי ויכה אותי כמו שטומי לפיד מכה
דוסים.
- הוא יתפוס אותי ויקרא למשטרה והם יכו אותי כמו שטומי לפיד
מכה דוסים.
אבל זה היה שווה את זה, כי מיד אחרי המחשבות הללו חשבתי
לעצמי:
- אם הוא לא יתפוס אותי אני אגיע לציפי.
- אם הוא לא ייתפוס אותי יהיה לי הזדמנות לכסח בחזרה את טל!!.
כנראה התמריצים של לא לחטוף מכות והתמריץ של להחטיף לטל עשו את
שלהם,
אני רצתי כל כך מהר עד שלאיש שרדף אחריי לא היה סיכוי כלל וכלל
להשיג אותי, הוא היה כמו המצפון שרודף אחר ראשי ממשלה.
לבסוף הגעתי במשהו כמו 17:13 "למרכז אהרוני לאומניות הבמה" שבו
רק לפני שבוע ושישה חלקים היה לי את השיעור הראשון בכתיבת
מחזות, ושם פגשתי את ציפי לראשונה.
ושם כנראה אפגוש את ציפי בפעם השניה, נכנסתי בשקט לתוך הקורס,
התיישבתי ו"הקשבתי" לשיעור הארוך, כל כך ארוך שהעביר המרצה, זה
נראה לי כמו תקופות גיאולוגיות שעוברות, לאט היה מהר מידי, מהר
לא היה במילון.
סוף כל סוף שהסתיים הקורס ראיתי את ציפי מחייכת לעברי ובידה
שקית שקופה ועליה כתוב הנ"ל:
"שפרעם- חנות לאמצעי מניעה"
מה חשבתי? זה פרטי... מצטער.

חלק השיא- האודישן הגנוב וסופו של חרמן אחד

אז הנה הייתי, בן אדם,חרמן,שקרן,מסכן,עצוב ופתטי ששבוע שלם
חיכה לרגע הזה, סוף כל סוף זה יקרה, אני אדע את ציפי (תנ"כית)
והכל יהיה בסדר, כל הסיבוכים שנגרמו לי בשבוע הזה ייעלמו והכל
יהיה בסדר, אופטימיות היא דבר טוב, אבל לא תמיד נכונה:
"עומר!!" הנה זה בא ,יששש!!
"היי, ציפי מה קורה?"
"אני בסדר מותק, מוכן להתחיל?"  כן, כן, כן.
"בסדר" שיחקתי אותה קול!!.
"בוא נתחיל בכך שתספר לי על מה המחזה ואז תיתן לי את הטקסט
בסדר??"
"סבבה על האש" ביטוי בת ימי.
" אז יאללה ספר לי!" לחשוב לחשוב,אני לא זוכר כלום!!!
"זה מחזה על אביר אחד שיוצא להציל את אהבתו שנחטפה על ידי מכשף
רשע וחזק שחטף אותה כי היא לא רצתה להינשא לו והעדיפה את
האביר"  רומנטי? לא ממש.
"רומנטי!!!!!" או שכן.
"וזהו זה הכל ויש שירים ופיות שעוזרות לאביר"
"אחלה!! עכשיו תן לי לקרוא קצת שורות"
"בבקשה" הייתי מאוד רוצה להגיש לה את הטקסט אבל מכיוון שהייתי
בבית חולים לא ממש זכרתי את העניין הקטן הזה, אז אלתרתי
כרגיל.
"תגידי: או אבירי אהובי, איכן אתה?!?!" זה נשמע טוב.
"תגיד אומר זה לא קצת נדוש?"
"סליחה אמרת לי משהו?"
אמר גבר גבוה במדים של חיל האוויר, אם תדפדפו חזרה לחלק ג'
תבינו שהתיאור הזה מתאים לחבר וותיק שלי בשם: עומר כהן!!!! השם
שלי בשביל ציפי!!!.
"לא מצטערת דיברתי לעומר הזה"  זה רע זה ממש רע!!
"זה לא עומר! זה שחם(שם בדוי) אני מכיר אותו ובעצם חיפשתי
אותו!, שחם?(שם בדוי) טל אמר לי שאתה עושה פה הופעה ידעתי שאתה
לא סתם עובד בבית קפה ההוא, זה נכון?" טל...טל...טל!!!!!!
"אני מצטער אדוני, שמי עומר כהן! ואני לא יודע על מה אתה
מדבר!!" תוך כדי דיבור סימנתי לו עם הראש " לך יא מפגר צא
מפה!!"....היה לי ציפיות שבקורס טייס ילמדו אותם להבין מתי
לנסוג, טעיתי כרגיל.
"על מה אתה מדבר!! שחם(שם בדוי) מה קורה לך!!" הוא לא מבין!!
זה היה ממש רע ציפי
עומדת פה לידי ושומעת איך שיקרתי לה במשך שבוע שלם בקשר
לזהותי!.
"עומר? על מה הוא מדבר?" שאלה ציפי.
"לא יודע ציפי הוא משוגע את יודעת איך במטוסים לפעמים אין
חמצן!!!"
"היי, שחם(שם בדוי) מה קורה?" זה היה דקל, שבא עם שתי בחורות
בחצאיות מיני "שמעתי שיש לך פה הופעה, באתי לראות איזה בדיחה
את עושה מעצמך! והבאתי עדי ראייה"
"שלום שחם(שם בדוי), מה נשמע?" זה היה שי שבא עם יעל (.@#%)
ואורטל (הלא היא הרב כדורי של שי) "אנו לראות אותך עושה פה
קייטרינג, טל אמר שיהיה פיצוץ!"
"היי שחם(שם בדוי) הכל טוב? אתה נראה חיוור?" זה היה טל, הלא
הוא השטן, שחייך חיוך ניצחון ענקי, הוא הביס אותי לא רק במכות
אלא גם בזירה החברתית.
לא ידעתי מה לעשות, כולם עמדו והסתכלו עליי כולל ציפי שפיה היה
פעור, הייתי מיואש, עד ששמעתי קול שאמור להיות הגאולה שלי:
"שלום ציפי מה נשמע?" טעיתי שוב!, זה היה ליאור ווקס!! מה הוא
עושה פה?!?! הכל מתפרק לי!!
"האא עומר או שחם(שם בדוי) או איך שלא קוראים לך, זה האח החורג
שלי ליאור, ליאור זה שחם(שם בדוי) או עומר או לא יודעת!!" הלך
עליי, עדיף לי לעבור לרוסיה ולשנות את השם לסטלין!!
"עומר? לא ציפי זה שחם(שם בדוי) הבן אדם הכי שקרן ומגעיל שאני
מכיר, את מאמינה שש שנים שהיינו ביחד בבית הספר הוא כל הזמן
שיקר לי שהוא חבר שלי!!!!!"
תתארו לעצמכם את הפנים שלי...אדומים כמו סלק, בהלם כמו מנהלי
בתי מלון שישראליים לא גנבו מהם מגבות, והכי חשוב ,  מובסים
כמו "הפועל קלקיליה עילית".
"אני יכול להסביר!! אני.. אני" לא יודע אני ממש לא יודע.
שי צעק עליי: "שחם(שם בדוי) ככה אתה משקר לבחורה יא מגעיל!!"
"אתה דוחה אותי יא מפגר" אמרו ביחד שתי הבחורות שדקל הביא
איתו.
"אתה ממש סוטה" צעקה יעל.
" אתה מוגבל" צעק דקל.
"אני ממש מרחמת עליך!!!" צעקה אורטל.
"אני לא מאמינה עלייך!! אני לא רוצה לראות אותך בחיים" אמרה
ציפי, והתחילה ללכת ליציאה, שבאמצע היא מסתכלת,בוחנת,חושבת
ולבסוף מנשקת את עומר כהן האמיתי ואומרת לו:
"בוא נלך מפה טייס, אני אראה לך איך אני מטפלת בעומר כהן
אמיתי!!!" והיא לקחה איתה את השקית של אמצעי המניעה.
כולם המשיכו לצעוק ולהעליב אותי, קללות,עגבניות מה לא זרקו
עליי ,אני לא יודע!!
ליאור ווקס התפתל מצחוק, סוף כל סוף מישהו שהוא רצה שיסבול על
כך שהעליב אותו קיבל את מה שמגיע לו.
"סליחה" לחשתי        "סליחה!!!" צעקתי        
"סליחה!!!!!!!!" צרחתי.
"אבקש להודיע הודעה קצרה!!!" הם לא ממש שמו לב, עד שטל שם לב
למה שצרחתי והשקיט את כולם.
"נו, דבר יא מפגר!!!" הוא אמר ברכות לב.
"קודם כל, אני לא יודע מה עשיתי לכם!! אני רק רציתי להזין
איתה, כאילו שאף אחד מכם לא עבד על בחורה פעם בשביל ל"קבל קצת
אהבה".
אם פגעתי בכם, אני נורא מצטער, במיוחד בך ליאור אם פגעתי אני
מצטער, זה פשוט לא היה פייר מה שעשיתם לי!! אני לא עשיתי לכם
כלום!!
אני נורא מצטער" התחלתי לבכות.
" תסלחו לי!! אני מצטער!! טעיתי!!! אני לא חשבתי שפגעתי
בכם!!!"
כבר ממש בכיתי וגמגמתי שדיברתי.
"טל, אם פגעתי בך או העלבתי אותך אני נורא מצטער, סלחת לי על
טעויות בעבר סלח לי שוב חבר וותיק!!!!!" הוא נהיה רציני והוא
ממש שקל את זה.
"דקל, חבר וותיק אני לא בכוונה נכנסתי למקלחת של חברה שלך!!
ואני לא התכוונתי לריב ולצעוק עליך!! אני מצטער סלח לי!!!" הוא
גם נהיה רציני.
"יעל, אם העלבתי אותך מתישהו או איכשהו אני מתנצל עד עמקי
נשמתי אני רוצה שלא נהיה אויבים אלא חברים!!!" היא הייתה קצת
בהלם.
"שי, אני מצטער אם עשיתי משהו לך" למרות שלא עשיתי לו כלום.
"אורטל, אין לי על מה לבקש סליחה ממך חוץ מזה שהייתי שוביניסט
ומגעיל!!"
"חברות של דקל!! אני לא מכיר אתכן אבל סליחה בכל מקרה!!"
אחרי התנצלויות ארוכות, סיימתי, הם כולם היו שקטים וחבו
והרהרו במה שביקשתי ואמרתי להם ומשום שהם חברים טובים כל כך
ואנשים נהדרים הם סלחו לי"
טל ניגש אליי שם יד על כתפי ואמר:" שחם(שם בדוי) אני סולח לך,
באמת!"
"גם אני" "גם אני" "גם אני" אמרו כולם, הייתי מאוד נרגש,הפסקתי
לבכות וחייכתי, הם כנראה חשבו שחייכתי משום שהם סלחו לי, הפעם,
הם אלו שטעו! האגו לא נתן לי להפסיד:
"היי,שי אתה כבר יודע שיעל בוגדת בך ושוכבת עם טל כבר שישה
חודשים ככה? אם לא אז תדע היא שוכבת איתו מאחורי הגב שלך והיא
גם אוהבת אותו!!" הוא ויעל פרצו בבכי וטל התחמם והשאר פשוט היו
בהלם. ניצחון? אולי. סוף.