אבא עבד כל החיים בשביל אמא.
אבא עבד כל החיים כמו חמור.
אמא היתה האתון הטובה, שם בבית,
כל הזמן היא עבדה את הבית
ועבדה בשבילו.

אבא הפסיק לחלום כאשר היה ילד.
ההסטוריה הרסה לו את החלום.
אמא יצאה לעבוד, כי היתה מסוגלת.
אף אחד לא חשב אז לשאול,
אם היה לה חלום.

אבא הוריד באסלה את המים,
הוא אמר לי שכך נראים החיים.
הם מסע של תלאות לעבר המוות,
אך צריך לקוות כל העת,
כל עוד יש חיים.

זוג ההורים, שעובדים אל הנצח,
שרפו חייהם על צוים וחובות.
אמרו לי, תשמע החיים הם לא פיקניק,
הם דבר די מסריח,
אז תמשיך לקוות.

פזמון:
אז ילדי, ספינה נשיטה
אל הים האפל, האפל מחלום.
שם, על קשת ברקיע,
נעמוד, לא ניגע, לא נפסיק לחלום.