הרמוניות של זריחה,
שוקעות בחדר המתים,
כשהמוזיקה נגמרת
והריקוד איתך מתחיל,
אפשר כבר להודות,
שבחוץ ישנם חיים,
אבל יותר נעים בחדר,
לשמוע רק הדים

הניאון צובע את פניך
כמו ברגע הראשון,
אצלי בתוך הבטן,
מתקתק כבר השעון

"נתק את החשמל"
מציע קול מהארון,
אבל הפחד מחלחל
והוליד כבר רעיון,
"תרגיש, תרגיש, תרגיש"
עינייך לוחשות,
חצי חיוך קטן,
הכרעות תמיד קשות,
המוזיקה נגמרת,
אני מפסיק את המחול,
מה שנשאר משנינו -
רק עקבות בחול...

הניאון צובע את פניך
לפעם אחרונה,
אצלי בתוך הבטן
את כבר ישנה.

...ובקרוב תבוא הרוח ותמחה את מה שהיה...