מתחילים מספרד, שרירותי,
בגלל בלייר (הוא אורול) והמינגווי,
בגלל בילבאו וסן-סבסטיאן
(מקומות בהם לא ביקרתי מעולם)
בגלל הבריגדה ובגלל נרודה
ובגלל ואייחו שספד לך, מרה
בפני אלוהים הוא ספד,
לך ספרד שהיתה.

ואחר-כך פולין
וזהו כבר שטפון
האדים מצטברים, מצטברים בחלון
זו כבר לא סתם שפעת,
זו ממש מגפה
ואחר-כך פולין והשער נפרץ
ערבות וימים נהרות רחבים.
הירושימה ודרזדן
ואשוויץ, מאידנק, חלמנו ועוד
שמות רחוקים, מה הם לנו עוד?

נהרות וימים ערבות עד אין-קץ,
אדולפי איננו וגם ג'יגה הלץ
אך הרוח נושבת ונושבת
אין-קץ,

מלחמת הכפור וקשמיר
וקוריאה
עצמאות, באב אל-ואד
דיר יאסין וחיריה,
ל"ה עצמות מתגלגלות במורד
ועוד פו ועוד שם
והלילה לא רד.

ויטנאם וביאפרה
וששת ימים, יום כיפור וקמבודיה
נמשכות הדרכים
האבק לא שוקע, אין שקיעות
אין זריחות
גם השמש יודע אין למה לצפות.

חרוזים לא עוזרים
וגם לא מקילים, אין שום
כח יותר לאוהבי השירה
והרוח ממשיך, לא סב לאחור
עוד מעט כבר נשכח
לא יכול לעזור.

ממשיכים גם ימים, וגם אגמים
ערבות מצהיבות, מחכות לבאים
על סוסים קלילים, בחרבות שלופות
כי חבל על הזמן.

ונמשיך ונמנה ונשוב לאחור,
לבנון, מוסא-דאג ומזרח טימור,
וסיירה-ליאון ומלוינס עד תום,
לא נפסח על הגלובוס, לא נותיר
שום מקום.

אין יפה כשקיעה ביום חורף סגריר
בצבעי הזהב, האדום,
אין יפה כשקיעה בצבע הדם
ענוגה, מרהיבה, מכסה את כולם
אין יפה כשקיעה לעת ערב בחוף
שום גופה לא נפלטת, הבט על הנוף
גרניקה וגרנדה, הונדורס גם כן
גוטאמלה וצ'ילה, ארגנטינה סוף-סוף.

ללאום ולדגל אין כה יפה
מצבעים של אדום וזהוב
בקצה.
וכולם מביטים בשקיעה
צבעי דם,
בואו הביאו חבית תנו גם כן
לכולם,

לא חיה האדם,
כי עם רם ונישא
ורואה מסביבו
העולם לצידו.