אלידה  החליטה לעזוב.
היא החליטה שנמאס לה ושהיא צריכה ללכת.
היא ישבה בחדר שחור עם פינק פלויד ברקע וניסתה להחליט לאן היא
הולכת עכשיו.
היא נראתה כל כך קטנה בין ערמות המפות והספרים.
אין שום מקום שהיה  מתאים לה היא חשבה.
היא לא מצאה אף נקודה על פני כדור הארץ שבה היא תהיה מאושרת.
היא חשבה ללכת למדבר אבל אז החליטה שהיא לא תחזיק מעמד הרבה
זמן.
היא חשבה ללכת לקוטב אבל עם כל המלונות שבנו שם בזמן האחרון זה
לא יתאים לה.
אחרי עוד מס' מפות ומאמרים היא החליטה! היא הולכת לפלוטו.
אין אנשים על פלוטו,זה רחוק מידי בשבילם מהשמש...ומהכל בכלל.
קצה העולם והחוצה.
וחוץ מזה לא הרבה  אנשים מוכנים לגור על כוכב עם שם של כלב
מצויר.
היא תהיה מאושרת...לא מהשם של הכלב. זה פשוט מתאים לה...
היא תהיה לבד, רחוק מכולם. תמיד הייתה לה הזדהות מסוימת עם
פלוטו. לא בטוח אם בגלל שהיא מזל עקרב או בגלל שהוא תמיד נראה
לה כמו כדור קרח קטן כחול תלוי לו איפה שהו בקצה.
היא מצאה לעצמה עבודות לממן את המסע, ורק חיכתה שיהיה לה מספיק
כסף לנסוע.


כעבור שנה כעובדת ב'מקדונלד' (אחרי שהיא קודמה לדרגת שני
כוכבים על התג שלה(דבר שרק הכריח אותה לחייך יותר ללקוחות ) ,
ומס' עבודות מזדמנות בתור בייבי סיטר (דבר שרק גרם לה להבין
למה היא תמיד שנאה ילדים) היה לה מספיק כסף לנסוע.

היא חזרה הבייתה והתחילה להתרוצץ ולאסוף דברים למסע.
היא מצאה תיק ענק שנשאר לאח שלה עוד מהטיול להודו,
היא החליטה לקחת איתה כמה קטורות ונירות. היא החליטה שהיא
צריכה כמה טרנינגים וחולצות ארוכות...פלוטו רחוק מהשמש אז יכול
להיות שם קר בלילה.

אחרי הבגדים היא החליטה לאסוף עוד כמה דברים כדי שלא יהיה לה
משעמם ...היא החליטה לקחת את ה"נסיך הקטן" , "המבוא
לפסיכואנליזה " של פרויד ואת "המבוא לפסיכולוגיה של אדלר"...לא
בטוח למה היא צריכה ספרי פסיכולוגיה אם היא תהיה שם לבד. אחרי
התלבטויות היא לקחה גם את "התפסן בשדה השיפון"  .לכל זה היא
הוסיפה עוד שלוש קילו קפה לכל מקרה ויצאה לטרמפיאדה.  

הטרמפיאדה היתה  ריקה, אז היא ישבה לבד בערך חצי שעה.
מצד אחד היא די רצתה להיות לבד. אבל מצד שני היה לה די עצוב
לעזוב את הכל בלי להפרד אפילו ממישהו אקראי .
אספו אותה כמה חבר'ה שנסעו למזרח . הם נתנו לה טרמפ עד
הירח...משם זה כבר  לא מסובך, רק פונים שמאלה עד סוף הדרך.
בירח לא בעיה לתפוס טרמפים מאז  שהתחילו כל מני סטארטאפים
ביבוא אבנים ממנו.
לא היה לה כח לחכות בירח לטרמפ...עד כמה שיש המון טרמפים אף
אחד לא נוסע לפלוטו אז היא תפסה מונית. דווקא נפלה על נהג
בסדר, אחד מהאלה שבטח עברו קורס למשפטי פסיכולוגיה בגרוש, אבל
נחמד.
רוב החסכונות שלה הלכו על המונית...פלוטו קצת רחוק מהירח. אבל
לא נורא זה לא שהיא תצטרך לקנות שם משהו.
אחרי  כ3  שעות היא הגיעה לפלוטו.


הוא היה בדיוק כמו שהיא חשבה שיהיה...הוא היה קטן, ולא שמעו את
הרעש של  הכוכבים האחרים.
הייתה  לה בועה קטנה ו כחולה תלויה  באמצע שומקום...

זה די נחמד פה, היא חשבה לעצמה. היא קישטה את הבועה בנירות
וקטורות ואבנים...אם כבר יש לה בועה משלה אז לפחות שהיא תעצב
אותה איך שהיא רוצה.
היה לה את המוזיקה שהיא אוהבת, את השירים שהיא הכי אהבה, היה
לה את הספרים.
אז זה נכון שהיא לבד, וזה נכון שלפעמים היא תתגעגע לכולם.
ולפעמים יהיה לה משעמם שם.
ולא יהיה לה על מי לכעוס, ואין בשביל מה להכנס לדיכאון.
אבל זה עדיין די נחמד, בערך...
לא חנוק כמו שהיה קודם, והיא לא מורעלת יותר מכל אדי הצביעות
שפוזרו בחמצן.
ויכול להיות שאחרי שהכל יגמר היא תחזור לאסוף את השברים,
השאריות והזכרונות.
אבל בנתיים טוב לה, בערך.