|
לפני שמונה שנים
כשעלית למטוס מלאה בתקוות
חשבת שיגמרו הצרות.
היית אז קטנה
ואבא היה דוקטור לרפואה
לא ידעת לאיזה סיוט ארוך את נכנסת.
סשה, כמה דמעות בעינייך?
כמה קרות ידייך?
למה את מסתירה את פנייך?
עכשיו את פה
והפרחים שחלמת לקטוף פורחים
וכשכולם סביבך צוחקים
הכל בתוכך נסגר.
הפרחים בתוכך נובלים
אז את רצה מכאן לבית ריק מאדם
צועקת בקול רם.
סשה, כמה דמעות בעינייך?
כמה קרות ידייך?
למה את מסתירה את פנייך?
כולם מפילים אותך על בירכייך
את ממשיכה להשפיל את עינייך
עד מתי תסתירי את פנייך?
סשה, לפני שמונה שנים
נגמרו התקוות
נבלו הפרחים. |
|
|
הציעו לי תפקיד
קטן בסרט כחול,
באתי לבמאי
אמרתי לו, בונא
יגאל, למה כזה
תפקיד קטן, הוא
אמר לי שהגודל
לא קובע,
ובצילומים הם
יעשו אותי גדול
יק טיבטי,
בהתלבטות
מוסרית, בשיחה
עם הסוכנת שלו. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.