אני הולכת ברחוב בחזרה מאיזה מקום , אני הולכת מהר , אני רוצה
כבר להגיע הביתה , רוצה הביתה הביתה הביתה! פתאום אני הולכת
לאט יותר , למה לי למהר כל כך? אני מחליטה ללכת בדרך שונה הפעם
, אני עולה במעלה רחוב . אחת בצהריים , אין אף אחד ברחוב .
מאחד הבתים יוצא איש ונועץ בי מבטים , אני מאטה עוד יותר והוא
עובר , אני נאנחת . כבר מזמן לא הייתי בסביבה הזאת בשעה הזאת .
אני חושבת הרבה ותוהה , אבל עדיין מרוכזת בדרך והעיינים זזות
לכל הכיוונים כל הזמן . כל איש שעובר נראה חשוד , כל איש ,
נשים הן לא חשודות , הן בסדר . הנה אני מתקרבת הביתה , עוד רבע
שעה אני שם . בדרך אני רואה איש בתוך אוטו עומד מול גן ילדים ,
נראה חשוד , אני ממשיכה הלאה במהירות . מגן הילדים הזה יוצאת
ילדה בריצה , היא בוכה , מייללת משהו בסגנון :"העין שלי , העין
שלי" , טוב אני יודעת שיש לך עין אבל מה קרה? אני מתלבטת אם
לפנות אלייה , עד שאני מחליטה שכן , אישה אחת פונה לילדה ,
נראה לי שזאת האמא . לא מעניין , אני ממשיכה , הביתה הביתה
הביתה. ילדים הולכים הביתה , ילדות הולכות הביתה מהבית ספר .
ילדים , ילדות , טוב איזה יופי , אותי מעניין הביתה . אני רק
שמה לב לילדה קטנה שהתיק שעלייה גדול ממנה פי שניים , מראה
משעשע , אבל לעיתים מראה שמעציב אותי , כמה היא חסרת ישע , מטר
כולה . מכונית עוצרת לידה , האם זה אבא? לא נראה ככה...אני
צועקת בקול קטן , "ילדה אל תיכנסי" , אבל היא לא שומעת ואני לא
בטוחה שאני רוצה שהיא תשמע , היא נכנסת , נוסעת . להתראות . זה
מסקרן , מי היה האיש ? זה מפחיד אפילו , מי היה האיש? אבל מה
אני אמורה לעשות? תוך דקה וחצי אני בבית , המק ום הכי בטוח
שאני מכירה.