אתם לא רואים!

אתם חושבים שמה שאתם רואים מההתנהגות שלי, זה אני, זה הצד הכי
עמוק שלי שתמצאו,
זה מה שאתם באמת חושבים!
מעיר הערה צינית כל שנייה, מתווכח על דברים ומתחיל להתפלסף על
כל דבר קטן, מדבר כל השיעור אך מתחבב על המורות בשל הוויכוחים
שלי, התמימות האלו שחושבות שאני חכם.
אתם חושבים שבגלל שאני צוחק כל השיעור, צוחק עם חבריי ללא
הפסקה, אז אני סתם רדוד ושטחי, חסר עומק לחלוטין,
אז אנשים תמימים ועיוורים שלי, תפקחו את עיניכם,
אולי בסביבה ההיא, אני תמיד שמח וצוחק,
אך מה שאתם לא יודעים, זה שהכרית בביתי נרטבה פעמים רבות,
שחודשים שלמים עברו בדיכאונות יומיומיים, שאני מוציא את כאבי
דרך הכתיבה העלובה הזאת שלי,
שיש לי נטייה לדאוג לאחרים, גם אם הם לא דואגים לי, נטייה
לנסות לעזור להם בכל מחיר, גם אם הם לא היו עושים אותו הדבר
בשבילי, זה שיש לי דימוי עצמי נמוך שכולם מתווכחים איתי עליו,
זה שיש לי נטייה להיכנס לדיכאון מהסיבה הפשוטה שבנאדם יקר לי
בדיכאון, ואז להיכנס לדיכאון על זה שאני לא מסוגל לעזור לו,
הרי אני בדיכאון.
אתם לא מכירים את מחשבותיי, את המשברים שלי, מה שאני עובר עם
הידידות המקסימות שלי ועם החברה המדהימה שלי,
לא יודעים על הסיפורים העצובים של אהבות נכזבות בחיי, שידידות
תמימות התאהבו באיזשהי אשליה שאני מציג בטעות, ואז נשבר ליבן
משום שאני רוצה רק בידידות שלהן, לא מכירים את הבנות המדהימות
שהכרתי, שעזרו לי כל כך הרבה בחיי, שתמיד היו שם בשבילי, לעזור
לי, לדאוג לי, לבכות איתי, יושבות שם לידי, עם הקסם האישי הזה
שלהן, וההתחשבות יתר שלהן, בי, ילד חסר שווי וערך.  לא יודעים
על החברה שלי, שמדהימה אותי כל פעם מחדש, שרוצה בי כמובן ללא
בסיס, מאוהבת בי ללא בסיס, בעלת אופי  כל  כך מקסים ויוצא
דופן, אופי בעל לב שהצליח להתאהב בי, בי, מכל האנשים! אכן,
בזבוז של לב, אופי ויופי, אך איני מצליח לשכנע אותה בכך.
אתם לא מכירים את פניי ואת קולי כשאני בוכה, כשאני רועד מעצב
או מדאגה, כשאני מוותר על דברים חיוניים לי לטובתו של האחר, לא
מכירים ולא יודעים על לבי המשוגע שעושה כרצונו ונצבט כל כך
הרבה פעמים בעבר וממשיך להיצבט, לטוב ולרע,
אתם לא מכירים את הדרך שמוחי פועל, לא מכירים את לבי, את
נפשי,

אתם לא מכירים אותי.