יש איזה ילדה אחת, בחורה כזאת, קוראים לה אפרת. ואפרת... מה
אני אגיד, היא טיפה שונה, האפרתי הזאת. מוזרה קצת. חברים שלה
אפילו קוראים לה ככה בצחוק "מטורפת". ואפרת...אפרת לא ממש
מטורפת, זאת אומרת, לא יותר מכל אחד אחר. לפחות ככה נדמה לי.
היא קצת ככה, האפרת הזאת. בהפסקות נגיד, אז היא יושבת לה
בקיוסק, עם העיניים הענקיות שלה והשיער הארוך, מוציאה מחברת
כזאת וכותבת. אלוהים יודע על מה. ונגיד, כשהיא נמצאת עם אנשים,
וכולם מדברים ומתנהל דיון כזה, אז לפעמים היא קצת לא שם. עם
ערפל כזה בעיניים, מסתכלת רחוק רחוק, כאילו מתאמצת להבין משהו
שאי אפשר להבין אותו.
פעם שאלתי אותה, את אפרת, "תגידי, מה קרה לך, למה את ככה", אבל
היא לא ממש הבינה את השאלה, ורק תקעה בי את המבט הזה שלה, עם
העיניים הענקיות. אז עזבתי אותה לנפשה.
כולם נורא מנסים לנתח אותה כל הזמן, את אפרת, אבל היא כאילו
קצת לא נותנת. היא גם לא מעשנת. סתם, נזכרתי בזה פתאום. היא גם
לא מחייכת כל כך הרבה, אפרת. לא כי היא לא רוצה או משהו, ולא
כי לא טוב לה וכאלה, פשוט כי לא יוצא לה. היא קצת עסוקה כל
הזמן, אבל לאף אחד אין מושג במה. אולי אפילו לה אין מושג במה.
והאפרת הזאת מנסה לעשות הכי קצת רעש בעולם, לא ממש מעוניינת
שיתעסקו בה, לא מתחברת מי יודע מה עם אנשים, ובכול זאת היא
במרכז הרבה. הכותל המערבי של כולם. האחת שתמיד ישאלו לדעתה,
וכל דבר שהיא תגיד תמיד יישמע חכם ושקול ורציני ואמין. האחת
הזאת, שכשהיא תדבר כולם פתאום יסתמו את הפיות ויאזינו, אבל
באמת יאזינו. לא סתם קצת ישמעו. מעניין אם זה אכפת לה קצת
בכלל, לאפרת.
והיא לא עושה סצנות, האפרת הזאת. בחיי, היא בן אדם די שקט. לא
מתווכחת הרבה. כאילו חוסכת באנרגיה של עצמה. בעצם, אין לה כל
כך על מה להתווכח. כולם ככה מכבדים אותה והיא מכבדת את כולם,
גם אם לפעמים נדמה לי שהיא קצת צוחקת עלינו מבפנים.  עם המורים
שלה, למשל, היא מסתדרת הכי טוב בעולם, עם אלה שהיא מעריכה.
איכשהוא תמיד יוצא שהם מדברים איתה על נושאים שלא ממש קשורים
ללימודים, על נושאים "מהחיים". פעם אפילו מישהו אמר לי ששני
מורים התאהבו בה קצת, באפרת, כאילו שלא מספיק שרק מורה אחד
יתאהב בה , אז שניים התאהבו בה. הרבה אוהבים אותה. תמיד יש לה
הרבה הרבה הרבה, ונורא מעט, כי ככה זה כשקצת אפרת.