נשקפות פניה היפות בדמיוני
כצליל קסום הנוגן בכינורי
העולה וצף מתהומות גנזי
להרעיד בעדנה שבעת מיתריי
לעת בבואתה מצטללת: יפעתי
כיסופים בוערים שוצפים בתוכי
ממיסים בלבת עשן קרביי
מאכלים, מאיידים, כל פחמי

ולעת האופל ממסך שמיי
ונחש הייאוש ישוף עקביי
ואני כשאול, נופל על חרבי
מנפץ לרסיסים קריסטלי תקוותיי
טומן בעפר שברי חלומותיי
ומתנחם שוב בנביעות הספדיי
להיטיב בם עגמות חילולי

שוב זועק בתוך דמעותיי
כלביא שכול מתהפך בחבליי
סופן כולי בקריאה ממורטת,
קריאה כנועה, בזעם המרד
קריאה מתפוצצת, ברשף והדף
מתוך צער נשמתי הנצרדת
מתוך נר חיי, השולהב הפוגות
עני ועלוב ופושט יד ורגל
נער ישיש, על מקלו מדדה.

התשמ"ט