"הריני להכריז על אם השנה" צווח ראש המועצה המקומית, אל רמקול
צורמני במתנ"ס המקומי. "אם השנה שלנו היא זו שמוכנה לעזור
לביים את הצגות סוף השנה, זו שמסיעה את הילדים לחוגי הקראטה
וממתינה להם עד שיסיימו ומסיעה חזרה ללא כל טרוניה. אם השנה
שלנו היא זו שמוכנה לצאת לכל טיול שנתי ומחנה צופים כהורה
מלווה,זו שחברות בוועד ההורים היא לחם חוקה...אם השנה שלנו היא
מירי, אימא של עומר סיוון ואופק..אנא עלי לבמה מירי -אנחנו
רוצים להוקיר לך תודה".
הוא סיים את דבריו מגביה את קולו כאילו קורא לפחות למועמדת
לזכייה באוסקר,או מלכת היופי של ישראל לשנת 2002.

מירי נעמדה באולם, בכוונה ישבה בשורה העשירית באמצע. עכשיו
כולם יזוזו ויתנו לה לעבור. מתחה את השמלה השחורה שלבשה, חייכה
אל כולם ובאמת הרגישה כמו שחקנית של סרט ישן.

מירי נורא התרגשה כשלבשה את השמלה השחורה.אמרו לה תמיד ששחור
זה צבע קלאסי. עוד טיפונת התלבטה איזה שרשרת תתאים לשמלה,אבל
לא לאורך זמן כי עמוסי נכנס לחדר, כמו תמיד בבהילות.  אמר לה
שברור  שתענוד את זו שקיבלה ממנו מתנה אחרי שילדה את אופק.
עמוסי היה בעל נהדר, אחרי כל תינוק שילדה, היה נותן לה תכשיט
מתנה. לכל יום הולדת שאף פעם לא שכח, מבחינתה עמוסי היה הבעל
הנהדר שלה.

לא פלא שיהיה לה בעל נהדר, ושלשה ילדים נפלאים שני בנים ובת,
בדיוק כמו שדמיינה שהייתה ילדה וחלמה על שמלות כלה ומלמלות
שמתאימות להן או לחלונות של מטבח לחילופין.

מירי ידעה שהיא מועמדת של המתנ"ס לטקס " אם השנה" ובעצם לא היה
לה כל כך איכפת שטקס "אשת חיל" שהיה יותר חשוב בכלל, זכתה בו
שירלי השמנה,ששורשי שיערה השחורים מבצבצים קבוע על ראשה
הצהוב.

מירי נעלה את נעלי העקב השחורות החגיגיות, ששימשו אותה פעם אחת
לוחצת בבר מצווה של עומר ,ואח"כ נשכחו בחדר הארונות .אבל היום
צפוי אירוע חגיגי במיוחד, וצפור קטנה לחשה לה כבר שהיא מועמדת
מרכזית לתואר "אם השנה" . ואם תזכה היא בכלל עשויה לעלות
לתחרות של כל הנגב הצפוני, ואז יתכן אפילו שאם תזכה שם,היא
תכיר את ראש המועצה האזורית ואולי....

לא תמיד מירי הייתה כזו. פעם חשבה להיות דוגמנית או שחקנית
קולנוע, עד שנולד עומר ועברו לפרבר השינה,  לשפר את איכות
החיים שלהם ולגור בבית עם גינה. בינתיים עומר גדל. הגינה נשארה
אותו  הדבר, כי עמוסי מגיע הביתה תמיד כל כך עייף, ובכלל חצי
מהימים נשאר לישון בתל אביב , מאד משתדל למלא את הימים שלו בתל
אביב בישיבות שאי אפשר להפריע לו בהן והסלולארי שלו מנותק כל
כך מרוכז הוא בעבודה.  פעם אחת אפילו שסיוון קיבלה חום גבוה,
ואופק עוד היה תינוק קטן מירי הייתה מוכרחה למצוא את עמוסי
שיגיד לה מה לעשות. אבל כל הלילה לא הצליחה למצוא אותו
בסלולארי, וגם לא הבינה מאימא שלו איפה הוא ישן, כי חשבה שהוא
ישן אצלה.  מאז שהתאלמנה,  עמוסי משתדל לבקר אצלה לעיתים
קרובות יותר, וגם לישון אצלה. ככה שיוצא שהוא מגיע הביתה בדרך
כלל בסופי שבוע אם הוא לא עמוס מדי בפרויקטים שהוא רוצה
להשלים.

מירי לא התלוננה כי זה לא האופי שלה לקטר, אפילו שעמוסי אמר
שהוא רוצה להקל עליה ובלילות שישן בבית היה הולך לישון בחדר של
אופק ,כדי שאם אופק יתעורר בלילה היא לא תצטרך לקום אליו. מירי
חשבה שזו התחשבות מאד גדולה ,קצת הפריע לה שעמוסי לא נוגע בה
וגם כאשר  מלטפת את עורפו הוא קופץ ונרתע כאילו הייתה אישה
זרה. מירי חשבה שזה בטח בגלל המתח בעבודה והמוות של אבא שלו,
וידעה בחושיה להניח לו לנפשו עד שיתאושש.

אחרי שאופק היה בן שנתיים ובכלל לא התעורר בלילות מירי אמרה
לעמוסי שאולי כדאי שיחזור למיטה הזוגית כי בלילות שהוא בבית
היא נורא רוצה לחבק אותו וללטף את תלתלי חזהו .ועמוסי אמר
ש"בטח" והוא בטוח יחזור, אבל לא חזר ומירי התרגלה לישון
באלכסון.


פעם אחת הסכימה להסיע וגם להחזיר את הילדים מחוג הקראטה, ברור
לה שהאמהות האחרות יעשו זאת בפעם הבאה. ובעצם מה איכפת לה
לחכות ארבעים וחמש דקות לעומר ולחבריו. בינתיים תוכל לשמוע
מוסיקה ברדיו, אולי תקרא פרק נוסף בספר שנסחב איתה בתיק כבר
שבועות רבים, ממתין לדקה פנויה.

רק לא הביאה בחשבון שבסתיו , בשעה כזו מגרש החניה שומם וחשוך
והיות והפנס שעמד שם לא מילא את תפקידו שנים רבות, לא יכלה
לקרוא מילה. ישבה במכונית, העבירה ערוצים ברדיו, והשתעממה .
בקושי שמה לב לאיש הגבוה שעצר ליד המכונית שלה. פתחה את החלון,
לשאול אותו אם הוא צריך משהו. אמר שהוא מחכה לתאומות שלו שיצאו
מחוג הקריאה מונחית. לא רצתה להראות בורה ולא שאלה אותו מהי
קריאה מונחת ,אבל הציעה לו להיכנס אליה למכונית לשבת יחד ותיכף
יהיו החדשות של שעה שש.

האיש הגבוה נכנס , מכוניתה באמת לא מתאימה לאנשים גבוהים,
והוא כמעט וחבט את ראשו בתקרתה. אבל התיישב לצידה, לאחר שדחפה
מתחת למושב את כל החפצים ושאריות שקית הבייגלה שהיו על המושב.
הוא פשט את רגליו לפנים ושוחחו עד שהתחילו החדשות. הוא חדש
ביישוב, לא מכיר את הנפשות. אפילו לרכל איתו לא יכלה. האור
החלוש של הפנס הרחוק לא אפשר לה לראות את האיש בבירור, אבל
יכלה לראות שעיניו בהירות וגבותיו מחוברות כמעט זו לזו ומקנות
לו מראה זועף שנמחק מייד עם החיוך החם שהיה על לחייו ושתי
גומות החן העמוקות בצידיהן. ביקשה רק לרגע לגעת בגומות החן.
האיש הגבוה חייך ושאל מה תיתן לו בתמורה לגומות החן. והיא
הסכימה לתת כל מה שיבקש. אז נגעה בגומות החן והוא ביקש נשיקה .
הושיטה את לחייה השמאלית לניקור פולני,  אבל האיש לקח את ראשה
בשתי כפות ידיו הגדולות סובב אותה אליו והכניס לשונו לפיה ,
בעומק  שחשבה שעוד דקה אחת , תיחנק.

אחרי העבר ההלם של המגע הראשוני. הרגישה עקצוצים בכל גופה
ורטיבות שעוברת מתחתוניה לחצאית שלבשה. האיש לא המתין לאחר
הנשיקה , פתח את הדלת ויצא להביא את התאומות .

בשבוע הבא התנדבה להסיע ולהחזיר את הילדים מחוג הקראטה. לאט
הפכה ההתנדבות של מירי לעניין של קבע. כל יום שני וחמישי בשעה
שש פחות עשרה הייתה הדלת של המכונית נפתחת ואיש עם רגליים
ארוכות היה נכנס למכוניתה. עם הזמן למדה ללבוש חצאיות נטולות
תחתונים, ולדאוג לפנות את המושב האחורי כמו את הקדמי. בשעה שש
וחמש עשרה דקות האיש היה הולך להביא את התאומות והיא אחריו
להביא את הילדים מחוג הקראטה.

פעם עוד חשבה שתהיה דוגמנית או שחקנית קולנוע. אח"כ הבינה
שבנגב הצפוני לא מוצאים שחקניות קולנוע כל בוקר,אבל השתתפה
בהתמדה בחוג הדרמה במתנ"ס ואפילו עזרה לבמאי שביים את טקס
הסיום של בית הספר היסודי.

הבמאי עם השיער הארוך שאסוף בבנדנה, שהיה ממלמל במקום לדבר
בדיקציה ברורה כמו ששחקנים ובמאים אמורים לדבר. הייתה רודפת
אחרי כפות רגליו היחפות במסדרונות בית הספר, ומצפה לקבל
פירורים של הכרה בכישרונה.

ערב אחד של חודש יוני חם במיוחד,  אחרי שכל היום צרח על ילדי
כיתה ו' שלא הבינו את מה שרצה מהם, לא הסכימו לעמוד כמו שקבע
ובכלל היו נורא תזזיתיים, כמו ילדים של סוף שנה וסוף בית ספר.
מירי ישבה על השולחן,רגליה פשוטות לפנים, סנדליה מונחים על
הרצפה המטונפת לפניה.הרגישה איך הזיעה של כל היום באולם נטול
המזגן נדבקה כבר לגופה והפכה לחלק ממנה.

הבמאי כרע לפניה על הרצפה, ליד רגליה הערומות, לוקח את כפות
רגליה בפיו ומנשק אצבע אחת אחר השנייה. נרתעה תחילה. הרגישה כל
כך מטונפת ,וחסרת מנוחה,אבל הנשיקות שלו והליטופים שעלו במעלה
ירכיה ,אצבעותיו הארוכות הרזות שפשפשו בה, הובילו אותו לרגיעה
של ממש. הוא לא מיהר לשום מקום. רק נשק לה בכל מקום גלוי
ומוצנע בגופה.מנשק ומלקק ומוביל לשונו למחוזות של עונג שלא
ידעה כמותם זה זמן רב. היא שכחה את כפות רגליו היחפות הגסות.
שכחה את דבלולי שיערו הפורצים מהמטפחת שקשר לראשו, את צעקותיו
וגערותיו כל היום. הכול שכחה ונתנה לגופה להתמסר לבמאי שהגיע
מהעיר, והבין ברזי האהבהבים יותר משהבין בבימוי ילדים.

לטיול השנתי הראשון יצאה כי סיוון נורא ביקשה ממנה, הילדה לא
רצתה לישון לילה מחוץ לבית ומירי דאגה שאופק ועומר ישנו אצל
אחותה ונסעה לטיול לגליל. אפילו קצת שמחה ליום של חופש מהשגרה.
לראות מים, פריחה של אביב , שקדיות מאוחרות. אחרי הטיול השנתי
עם סיוון, מירי הלכה לטיול עם עומר לשלשה ימים לאילת, ועם אופק
בגן לטיול לחוות החיות, למחנה השנתי של תנועת המושבים, ולטיול
מים אל ים של עומר. מירי הלכה לכל טיול שביקשו ממנה ללוות.

בנחל עמוד, הילדים נורא מיהרו קדימה עם המדריך של החברה להגנת
הטבע, והמורה ביקשה ממירי ואבא של מיכל שילכו בסוף הטור,כדי
שלא ימצאו עצמם בערבו של יום סופרים את הילדים החסרים. שמחה על
האפשרות ללכת לאט יותר, בכל זאת מזמן אינה איילה צעירה ,
והמהירות הנחפזת של המדריך הצעיר ,העיקה עליה.

הילדים התרוצצו קדימה ,צווחים, וצורחים כמו שילדים עושים
בטיולים שנתיים, המורות ניסו להשתלב בין הילדים ולשוחח איתם
באופן חברי,כמו שמורות אמורות לעשות בטיול שנתי. ומירי ואבא של
מיכל הלכו מאחור. בירידה אל הנחל ליד צפת, אבא של מיכל קטף ענף
רך של שקד פורח וכאשר נתן לה את ידו בירידה,שלא תחליק. אסף את
תלתליה לפקעת שיער אחוזה בענף השקד הרך. אמר לה שמתאימים לה
הפרחים בשיער והיא נבוכה והסמיקה או שהייתה זו השמש החמה שהפכה
את פניה לאדומות . אח"כ נתן לה את ידו כל הטיול, שלא תמעד,
והרגישה את ידו,חמה , יבשה, קצוצת ציפורניים בתוך ידה
המגונדרת. תהתה על אבא של מיכל ומה יכול היה להיות מגעו.
בהפסקת הצהרים, הילדים התפזרו במימי הנחל, מרטיבים רגלים, וגם
מירי ואבא של מיכל התרחקו מהם קצת שלא לשמוע את הרעש הגדול,
טבלו רגלים במים הקפואים, הניחה גופה לאחור , ראשה על תרמיל
הצד הצהוב. תלתליה פזורים עליו וענף עץ שקד רך בשיערה.
אבא של מיכל רכן לעברה, חולצתה הייתה פתוחה לכל אורכה, חזייתה
הייתה יותר ממזמינה.
הוא סידר את תלתליה הפזורים ושילב את הפרחים בתוכם.

עמוסי ישב לידה  ,הגיע באמצע השבוע לכבודה כי ביקשה ממנו נורא
שיבוא, רמזה לו אפילו על הכבוד המצפה לה.עמוסי ידע תמיד שהתחתן
טוב
מירי היא אישה  נהדרת, אחרי כל תינוק שילדה, היה נותן לה תכשיט
מתנה. לכל יום הולדת שאף פעם לא שכח, במיוחד  שאימא שלו טרחה
להזכיר לו יום קודם לכך,אבל את זה מירי לא ידעה. לא פלא שתהיה
לו אישה נהדרת ושלשה ילדים נפלאים שני בנים ובת,
מירי שלו היא "אם השנה".