לאחרונה ציפורים דוחות אותה
עולות בה מחשבות על כינים ונוצות מתפוררות
עצבנות, רעב, חשדנות
הן לא משלות אותה בכך שהן מצייצות ועפות.
במוחה רובץ המשפט:
"היתה לה הבעת תיעוב קלה, כמו מסרחון מתמיד"
והיא תוהה שהרי אמש חוללה מאושרה.
זה מתנפל עליה ללא אזהרה.
שלוות הבית בבוקר מחבקת אותה,
היא שותה קפה מול הספריה וחושבת, כל כך הרבה ספרים וריק
וחושבת על אימה שהנה כעת גם היא שותה את כוס הקפה השניה
והיא נרגעת לאיטה.
בסיום יום של נסיון לספק סחורה
חושבת איך פעם אנשים היוו לה מקור עונג
וכעת הם מטרד משעמם, תובעני, חושבת
אולי בכל זאת יש מלאך שדואג לה
והוגה ע ו נ ג שמתגלגל לבטנה. |
